אבחון סרטן השחלות

אחד מסוגי הסרטן האגרסיביים ביותר הוא סרטן השחלות. העדר רשימה ברורה של הגורמים להתפתחותו וקשיי האבחון הופכים אותו לגורם תמותה משמעותי מאוד בקרב נשים. לרוב תסמינים כלשהם של המחלה מופיעים רק בשלב מאוחר, כשסיכויי ההחלמה קטנים יותר. בדרך כלל, הנשים שמודעות יותר לסיכוי להתפתחות מחלה ממארת בשחלות הן נשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שחלה, או שד או נשאיות של המוטציה בגן BRCA1 או .BRCA2

שרירנים ברחם

שרירנים ברחם הם גושים שפירים שמתפתחים אצל כמחצית מהנשים, שחלק ניכר מהן אפילו לא מודע להימצאותם. השרירנים האלה נקראים מיומות, והן נפוצות בעיקר בקרב נשים אחרי גיל 50, אך גם מספר הנשים הצעירות שמתגלה אצלן שרירן הוא גבוה מאוד.

אנדומטריוזיס

בשנים האחרונות יש יותר מודעות למחלת האנדומטריוזיס, מחלה נפוצה יחסית שפוגעת קשות באיכות חייהן של נשים. כ-10% מהנשים בגיל הפוריות סובלות ממנה, אך לעיתים עובר זמן רב עד שהיא מאובחנת והנשים זוכות לטיפול הולם.
אנדומטריוזיס הנו מצב שבו תאי רירית הרחם גולשים אל מחוץ לרחם: אל השחלות, החצוצרות, חלל הבטן, שלפוחית השתן וכו'. ישנן תיאוריות רבות בנוגע לגורמים לאנדומיטריוזיס.
בעקבות השינויים ההורמונאליים בזמן המחזור החודשי תאי רירית שנמצאים הן בתוך הרחם והן מחוץ לרחם גדלים ומדממים. הדימום שבתוך הרחם מתנקז ויוצא באופן טבעי, ואילו הדימום שמחוץ לרחם גורם לדלקות מקומיות. כתוצאה מכך נוצרות הידבקויות, ציסטות ונגעים של רקמת צלקת.

צניחת אברי האגן

צניחת איברי האגן הינה תופעה ידועה, המקשה על חייהן של נשים רבות, בעיקר אחרי גיל 40. כ 50% מהנשים סובלות מצניחת אברי אגן, כאשר מהן, אצל 20% הצניחה משמעותית. 1 מכל 11 נשים תעבור בחייה ניתוח לתיקון צניחת אברי האגן. צניחת איברי האגן יכולה לבוא לידי ביטוי בצניחה של אחד או יותר מאברי האגן: רחם, שלפוחית שתן, מעי, רקטום, או גדם נרתיק באישה לאחר כריתת רחם.
כאמור מדובר בצניחה של איבר אחד, או שילוב של צניחה של מספר אברים, אשר במקום להיות במקומם הרגיל באגן מתבלטים אל תוך חלל הנרתיק ובמקרים חמורים אף בולטים החוצה.

גידול שפיר בשחלה

המילה גידול מיד מעלה את סף הלחץ והחרדה, במיוחד כשמדובר בגידול בשחלה. הרי כולנו יודעים כמה מסוכן ואלים הוא סרטן השחלות. יחד עם זאת חשוב לציין, שגידולים בשחלה נפוצים מאוד, ורוב רובם של הגידולים בשחלות הם ציסטות וגידולים שפירים. הגידולים השפירים מופיעים גם אצל נשים בריאות, ללא סיבה ברורה. זהו גם מצב נפוץ מאוד במקרה של אנדומטריוזיס וטיפולי פוריות.

HPV-test בדיקות לאיתור סרטן צוואר הרחם

מידי שנה נפטרות בין 70 ל-80 נשים מסרטן צוואר הרחם, כאשר רוב מקרי סרטן צוואר הרחם נגרמים כתוצאה מהדבקות בווירוס הפפילומה. הדרך היעילה היחידה לשפר את הסטטיסטיקה הזו היא אבחון מוקדם. כשהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם, סיכויי ההחלמה גבוהים הרבה יותר.

דליפת שתן

נשים רבות סובלות מדליפת שתן אך חלק ניכר מהן מתביישות לדבר על הנושא ולא ניגשות לקבל טיפול. מדובר בבעיה שכיחה (של בין 30% ל-40% מאוכלוסיית הנשים) הפוגעת מאוד באיכות חייהן. נשים שסובלות מבריחת שתן מספרות על הימנעות מאירועים חברתיים, מדווחות על צמצום משמעותי של כל פעילות מחוץ לבית.

ציסטה בשחלה

ציסטה בשחלה היא תופעה מאוד נפוצה, שיכולה להתרחש גם בקרב נערות צעירות, גם בגיל הפוריות וגם אחרי גיל המעבר. מדובר בשקיק מלא בנוזל שנמצא בתוך השחלה או לידה. ישנם סוגים רבים של ציסטות בשחלה, אך רובן שפירות. סיבת ההיווצרות של רוב הציסטות היא פעילות הורמונאלית של הגוף, וחלק ניכר של הציסטות גם נעלמות בעצמן.

פיזיותרפיה לרצפת האגן

אזור רצפת האגן אחראי לא רק לבריאות האישה, אלא גם לאיכות חייה. שרירי רצפת האגן אחראיים לתמיכה בשלפוחית השתן, החלחולת והרחם. הם עוזרים לנו בשליטה על התאפקות והתרוקנות של שתן, גזים וצואה ויש להם חלק בתפקוד המיני והם תומכים באיברי האגן.

היחלשות או שליטה מופחתת של שרירי ריצפת האגן עלולה לגרום לדליפת שתן. אימון נכון שלהם עשוי לשפר מצבי צניחה של איברי האגן ואף את התפקוד המיני.

הסיבות הנפוצות לליקויים ברצפת האגן

  • גיל
  • הריונות קשים או מרובים
  • לידה ארוכה או טראומטית
  • לידה מכשירנית
  • משקל ילוד גבוה
  • היריון מרובה עוברים
  • ניתוחים גינקולוגיים, אורולוגיים או גסטרואנטרולוגים באזור
  • מרכיב תורשתי

 

למי מיועד הטיפול?

פיזיותרפיה של רצפת האגן עשויה לעזור מאוד לנשים שסובלות מ:

  • דליפת שתן במאמץ או מתוך דחיפות
  • תכיפות במתן שתן
  • קושי בהתרוקנות בהטלת שתן
  • צניחת איברי רצפת האגן בדרגה קלה ובינונית
  • כאבים כרוניים באזור האגן
  • כאב או קושי בקיום יחסי מין
  • עצירות כרונית
  • כאבי אגן במהלך ההיריון
  • נשים שעברו ניתוח באזור האגן

 

טיפולי פיזיותרפיה

כיום יש מגוון רחב של תרגילים ושיטות שעוזרות לנשים להחזיר את השליטה על אזור רצפת האגן, למנוע דליפת שתן וכאב. כל הטיפולים מתחילים בלימוד מבנה רצפת האגן, הכרות עם השרירים באזור. האישה לומדת לזהות את פעילות השרירים באזור, לומדת להפעיל ולאמן את השרירים האלה.

הטיפול מורכב לרוב מהדרכה, טיפול התנהגותי, טכניקות טיפוליות ותרגילים המיועדים לשיפור השליטה על שרירי רצפת האגן לביצוע עצמי בבית ולעיתים עבודה על השרירים באמצעות מכשיר ביופידבק שמסייע לנשים לקבל שליטה על השרירים באזור רצפת האגן.

הטיפול בפיזיותרפיה, בשונה מטיפול תרופתי, לא נותן מענה מידי והוא מצריך שיתוף פעולה מלא של המטופלת בתרגול קבוע. הצלחת הטיפול אפשרית רק אם לאחר ההדרכה הפיזיותרפית, תמשיך האישה לבצע בעקביות את התרגילים. מאידך, הפיזיותרפיה מטפלת במקור הבעיה ולא בסימפטומים שלה ומחזירה לאישה את השליטה על השרירים באזור. התוצאות של הטיפול נשמרות לטווח ארוך ואין לטיפול תופעות לוואי כלשהן, מלבד שיפור איכות החיים, היעלמות התסמינים ואף שיפור בחיי המין.

 

בצוות המטפלים של איה מדיקל יש פיזיותרפיסטית מנוסה לרצפת האגן, כחלק מקונספט של טיפול הוליסטי ומשלים לטיפול קונבציונלי רפואי בבעיות של אורו-גינקולוגיה ורצפת האגן .

קוניזציה

קוניזציה הינו טיפול נפוץ מאוד להסרת רקמת צוואר הרחם שזוהה בה תהליך פתולוגי. הקוניזציה מבוצעת הן למטרות טיפוליות והן למטרות אבחוניות, היות והאזור המוסר תמיד נשלח לבדיקה היסטולוגית. במהלך הטיפול מוסר אזור בצורת חרוט מצוואר הרחם, כשהמטרה היא להסיר את כל התאים שנראו לא תקינים בבדיקות הקודמות.

גושים שפירים בשד

אחת הסיבות הנפוצות לפניה לכירורג היא תלונה על גוש בשד, אותו האישה גילתה בעצמה, או תחושות לא נעימות אחרות בשד, שגורמות לאישה לחשוד. כמובן, כל חשד למחלה באזור השד גורם לדאגות רבות לאישה, אך לא כל גוש ולא כל שינוי בשד מבשרים על תחילתה של מחלה אונקולוגית.

הזרקות בוטוקס לטיפול בדליפת השתן

דליפת שתן הינה בעיה הפוגעת קשות באיכות חייהן של נשים רבות. מעריכים כי לפחות 33% מהנשים סובלות מרמה זו או אחרת של דליפת שתן. דליפת שתן יכולה להיגרם ממספר סיבות כאשר הנפוצות שבהן: דליפת שתן במאמץ ( צחוק, שיעול, עיטוש, קפיצה, ריצה, הרמת משאות וכד") . בעיה נפוצה אחרת הינה שלפוחית בלתי יציבה (OVERACTIVE BLADDER) או בלשון העממית- "שלפוחית רגיזה", מדובר  באחד או יותר  מהתסמינים הבאים: תכיפות  במתן שתן, דחיפות במתן שתן, קימה תכופה בלילה למתן שתן, קושי להתאפק ולהחזיק שתן. ברוב המקרים אין מוצאים סיבה רפואית לבעיה.

. בחלק מהמקרים  "שלפוחית רגיזה “היא חלק מתסמינים של מחלה אחרת דוגמת טרשת נפוצה, פרקינסון, השלכות של שבץ מוחי ומחלות נוירולוגיות אחרות. בפועל מדובר במצב שגורם לחולה לבנות את סדר יומו סביב היכולת לגשת בכל רגע לשירותים, להימנע מנסיעות ארוכות ובילויים במקומות בהם אין שירותים קרובים, לקחת בכל תיק בגדים להחלפה ולעיתים גם פדים מיוחדים לספיגת השתן. במיוחד כאשר רוב הסובלים מהבעיה הן נשים הרגישות יותר למצבים כאלו. לא מדובר בבעיה רק של הגיל המבוגר שלפוחית רגיזה מאובחנת אצל כ-16% אחוזים מנשים  מעל גיל 18,   בנשים בגיל המעבר  הסטטיסטיקות כבר מדברות על ל-33%.ובקשישים במוסדות סיעודיים –  80-100%.

בשלבים התחלתיים של התופעה הרפואית, בדרך כלל מוצע שילוב של טיפול התנהגותי ותרגול שלפוחית השתן יחד עם טיפול תרופתי. שילוב של טיפולים אלו מפחית את עוצמת התסמינים בכ80-90%. התרופות מסייעות להפחתת הגירוי של התכיפות והדחיפות ובכך נפתרים חלק מתסמיני המחלה. מדובר בטיפול כרוני שאינו מרפא אלא מקל על התסמינים. לטיפול תרופתי שני חסרונות עיקריים: מטופלים רבים מתלוננים על תופעות לוואי של התכשירים האלה בעיקר: יובש בעיניים ובפה, עצירות ועוד. בעיה שניה שלא כל המטופלות מגיבות לטיפול התרופתי  או שכאלו שבעבר הגיבו לטיפול לאחר תרופה מסוימת הפסיקו להגיב..

במקרים של כישלון טיפול תרופתי, על המטופל והרופא לשקול אופציות  אחרות.

במרכז "איה מדיקל" ניתן להיעזר בשיטה נוספת חדשנית ויעילה מאוד לטיפול בשלפוחית שתן רגיזה:

 

הזרקת בוטוקס לשלפוחית השתן

הזרקת בוטוקס לשלפוחית השתן גורמת לחסימת החיבור עצב-שריר בשלפוחית  ובכך פותרת את הבעיה בכ-70%-80% מהמקרים. שלפוחית השתן ממשיכה לתפקד, אך התסמינים הלא נעימים כמו תדירות גבוהה של מתן השתן ודליפת שתן בלתי רצונית נעלמים.

הטיפול עצמו מבוצע בהרדמה מקומית בלבד או בטשטוש. באמצעות ציסטוסקופ המוחדר לדרכי השתן מוזרקים לשלפוחית השתן 20-30 מ"ל תכשיר על בסיסי בוטוקס. הטיפול עצמו אורך כ-30 דקות בלבד. לאחר מתן שתן עצמי משוחררת המטופלת הביתה כבר באותו היום. בשונה מאופציות פולשניות אחרות מדובר בהחלמה מהירה ביותר, תוצאות מהירות וסיכונים מעטים וזניחים שכוללים זיהום בדרכי השתן, הופעת דם בשתן ועיכוב במתן שתן עצמי שיכול להמשך עד שבועיים מיום הטיפול. הטיפול מתחיל להשפיע בין שבוע ל-3 שבועות מיום ההזרקה והתוצאה נשמרת למשך כ-10 חודשים. לאחר מכן ניתן לחזור על פעילות ההזרקה. מחקרים חדשים הראו אף כי אצל מטופלים שקיבלו הזרקות בוטוקס קבועות במשך מספר שנים יעילות ההזרקות עלתה עם השנים. יש לציין כי הטיפול בבוטוקס לשלפוחית רגיזה על רקע נוירולוגי נמצא בסל התרופות של קופות החולים.

 

היום חשוב לדעת שבמקרה של שלפוחית רגיזה, צורך תכוף במתן השתן ודליפת שתן הפוגעת באורח החיים יש פתרון יעיל. אחרי כישלון הטיפול התרופתי וההתנהגותי, אין צורך להתייאש ולהרים ידיים, ומומלץ לבדוק קודם את אפשרות הטיפול באמצעות בוטוקס. למומחי מרכז "איה מדיקל" יש ניסיון רב בטיפול בדליפת השתן באמצעות בוטוקס, ומתן שירות אדיב ומקצועי לכל מטופלת.

קרינה תוך ניתוחית סרטן השד – INTRABEAM

קרינה תוך ניתוחית סרטן השד – INTRABEAM

חלק ניכר ממקרי סרטן השד מטופלים ע"י שילוב של ניתוח והקרנה. טיפולי הקרנות מהווים נדבך חשוב בטיפול הכולל ונשים רבות נשלחות ע"י הרופא בתום הניתוח להקרנת השד החולה. מטרת הטיפול בקרינה היא להרוס את תאי הסרטן שנותרו באזור החולה, וזאת תוך גרימת הנזק המינימאלי לרקמה הבריאה.

היתרון הגדול בטיפולי הקרנות  כטיפול במחלות אונקולוגיות תוך ניתוחיות או בכלל הוא, ביכולתם לצמצם את הניתוח. כול זאת בזכות העובדה שתוספת הקרינה מאפשרת לעיתים לבצע כריתה חלקית בלבד, כלומר ניתוח משמר שד (הוצאת הגוש הגידולי בלבד– למפקטומיה), ולהבטיח לאשה את אותה בריאות כמו בכריתה מלאה של השד. טיפולי הקרנות נמצאים בשימוש האונקולוגים במשך שנים רבות והם הוכיחו את יעילותם בטיפול במקרי סרטן שונים, ובפרט בסרטן השד.

 

טיפולי הקרנות

בשונה מטיפולי כימותרפיה, בטיפולי הקרנות מדובר בטיפול מקומי בשד בלבד. הטיפול ניתן לרוב כחודשיים-שלושה חודשים לאחר הניתוח. כדי למנוע נזקים שיכולים להיגרם בהקרנה, הקרינה ניתנת במנות קטנות מידי יום במשך כחודש. תופעות הלוואי הנפוצות הן תופעות מקומיות וכוללות לרוב פגיעה בעור באזור ההקרנה, תחושה של צריבה, גירוד ולפעמים כאב עד כדי כוויה.

 

טיפולי הקרנה מתקדמים

בשנים האחרונות התפתחה טכניקה חדשה המאפשרת את מתן הקרינה כולה בפעם אחת, וזאת בזמן הניתוח עצמו. לשיטה הזאת ישנם מספר יתרונות, מלבד היתרון הפסיכולוגי הכרוך בהשלמת כל הטיפול הנדרש בהליך אחד. ראשית, כאשר הפצע פתוח אין סכנה שהקרנה תגרום נזק לעור. הקרינה התוך ניתוחית נעשית לאחר הוצאת הגוש הממאיר – לחלל הניתוח מוכנס קצה מכשיר הקרינה המטפל באזור מיטת הגידול. הטפול אורך כ-30 דקות כאשר החולה נמצאת בהרדמה כללית, ובכך נמנעת כל אי נעימות אפשרית מהטיפול. מדובר בתוספת זמן לא משמעותית לחולה המורדמת. לאחר סיום הקרינה הכירורג משלים את הניתוח ומבצע את סגירת הפצע.
 




הגבלות טיפולי הקרינה

חשוב לדעת שהטפול אינו מתאים לכל אישה החולה בסרטן השד. מדובר בהקרנה מקומית שאינה מכסה את כל השד, וזהו אחד השיקולים המרכזיים בבחירת שיטת ההקרנה.

תנאי סף לבחירת השיטה:

  • גיל מעל 50
  • מוקד גידולי יחיד
  • גוש שאינו גדול מ 2 ס"מ.

לפני הניתוח נדון כל מקרה לגופו בצוות משותף של כירורג ואונקולוג, ועל סמך מכלול הנתונים אודות החולה, מצבה הבריאותי ואופי המחלה מתקבלת ההחלטה בנוגע לשיטת ההקרנה האופטימאלית בכל מקרה ובמקרה.

 

הכירורגים והאונקולוגים של המרכז "איה מדיקל" צברו ניסיון רב בניתוחי סרטן השד. המומחיות והניסיון של רופאי המרכז מאפשרים להם לבצע גם טיפולים פורצי דרך בתחום האונקולוגיה וביניהם טיפולי קרינה תוך ניתוחית שמאפשרים למאות נשים לשמור על הבריאות ואיכות חיים גם יחד.

מהו סרטן השד?

כמה עובדות:

  • סרטן השד הוא הגידול הממאיר הנפוץ ביותר לנשים במדינת ישראל.
  • כ-4400 מקרים של סרטן שד מתגלים בכל שנה.
  • כ-1000 נשים מתות מהמחלה בכל שנה.
  • סרטן השד יפגע באחת מתוך 7.5 נשים באוכלוסיה יהודית בישראל לאורך החיים.
  • כ-76% מהמקרים יהיו לאחר גיל 50
  • כ-6% מתחת לגיל 40.

איך נוצר סרטן השד?

בשד יש 10-12 אוניות בהן מיוצר חלב לצורך הנקה ומהאוניות עובר לצינוריות ומתקדם לעבר הפטמה. רוב סרטני השד מתהווים בתוך צינוריות החלב. כאשר תאים עוברים מוטציה הם מתחילים להתחלק בצורה לא תקינה. כל עוד מוגבלים לדופן- אינם ממאירים וגידולים אשר חודרים את הדופן הופכים לגידולים ממאירים. בתחילה הם ממוקמים בשד ובהמשך יכולים להתקדם לבלוטות הלימפה ולשלוח גרורות לאיברים מרוחקים ובעיקר לעצמות ולכבד. סרטן השד הוא מחלה רחבה. ישנם גידולים בעלי אופי שקט ואיטיים בהתקדמותם ויש גידולים אגרסיביים המתפתחים בחודשים.

  • לגידולים שיתגלו בשלב ראשוני סיכויי ההחלמה מעל ל- 90%.
  • ממוצע ההשרדות הוא 87% באוכלוסיה היהודית בארץ ובאוכלוסיה ערבית 78%.
  • גם במחלה גרורתית סיכוי ההשרדות כ20% ל-5 שנים.

גורמי הסיכון לסרטן השד

  • מין- הסיכוי לסרטן שד הוא בעיקר לנשים, רק 1/100 מקרים יהיה גבר.
  • גיל- סיכון לסרטן השד עולה ככל שהגיל עולה.
  • כאשר מדברים על אחת מתוך 7.5 נשים – מדובר על סיכוי לגידול במהלך כל החיים.
  • 76% מהמקרים של סרטן השד, כאמור מעל גיל 50, כאשר הגיל הממוצע לגילוי הוא 61 ביהודיות ו53 בערביות.
  • מוצא –אשכנזיות עם סיכון מוחש לסרטן שד.
  • סיפור משפחתי של סרטן שד- סיפור אצל קרובת משפחה מדרגה ראשונה מעלה את הסיכון פי 2 מהאוכלוסיה, ולמטופלת עם שתי קרובות מדרגה ראשונה- הסיכון משלש עצמו.
  • סיפור אישי של סרטן שד מעלה את הסיכון לגידול נוסף
  • הקרנה לבית החזה- בעיקר מתחת לגיל 20 ובדרך כלל ללימפומה ע"ש הודג'קין.
  • נשאיות של גנים לסרטן שד שהשניים העיקריים הם BRCA1/2 אשר הסיכוי ללקות בסרטן שד מגיע עד לכ80% עם סיכון מוגבר לסרטן השחלות . 1:40 אשכנזיות, 1:600 לאוכלוסיה רגילה.
  • וסת ראשונה בגיל צעיר ומנפאוזה בגיל מאוחר כרוכים בעליה קטנה בסיכון – הרושם כי מחזורים מרובים יותר לאורך החיים והפרשה הורמונלית לתקופה ארוכה יותר.
  • לידות מרובות ולידה ראשונה מתחת לגיל 30 מפחית סיכון לסרטן השד
  • הנקה לאורך כשנה וחצי עד שנתיים מורידה במעט את הסיכון.
  • השמנת יתר לאחר מנפאוזה כרוך בכך שהשומן מפריש אסטרוגן וכן עלייה ברמת האינסולין הקשור בעליה בסיכון לסרטנים כולל שד.
  • חוסר פעילות גופנית
  • שתיית אלכוהול
  • עישון

גיליתי גוש בשד, מה עכשיו?

יש לפנות לבדיקת כירורג שד להערכת הממצא והשדיים.

בבדיקה זו יוחלט באם יש צורך בהמשך בירור מכוון.

מהו הבירור המכוון?

  1. ממוגרפיה – מכשיר רנטגן הסורק את השד בשני מצבים על מנת לאתר ממצאים חשודים. מומלץ בימינו לביצוע באופן קבוע פעם בשנתיים מגיל 50, במכונים מסויימים יש את מכשיר הטומוסינטזיס החדשני שהוא ממוגרפיה תלת מימדית.
  2. אולטרה סאונד – מכשיר הסורק בעזרת מתמר שמונח על השד את הממצאים, יכול לאפיין את מראה הממצא, להבחין בין מוצק לנוזל, לאפיין גידול, חשוב בזיהוי בלוטות חשודות בבתי השחי.
  3. MRI שדיים – מכשיר חדשני המשתמש בסורק מגנטי על מנת לזהות את מרכיבי השד, חשוב בסוגים מסויימים של סרטן השד, ובזיהוי בקבוצת הנשאיות, עוזר בזיהוי היקף מחלה בנשים צעירות.

לאחר שבוצע הבירור באחד או יותר מהרשומים לעיל- באם הממצא חשוד מומלץ על ביצוע של ביופסיה, שהיא דגימה תחת הרדמה מקומית מהנגע החשוד.

אופציות לביצוע ביופסיית שד הן:
  1. דקירה במחט עדינה : (FNA – FINE NIDDLE ASPIRATION) בדקירה זו ניתן להוציא מעט חומר ולכן פחות אטרקטיבי, עוזר בדגימת נוזל לבדיקה או בשאיבת ציסטה
  2. ביופסיית מחט – TRUCUT – דקירה במחט עבה יותר המשמשת למרבית הביופסיות המבוצעות תחת אולטראסאונד.
  3. ממוטום- ביופסיה תחת ממוגרפיה המבוצעת לממצאים שאינם נראים באולטראסאונד, לרוב הסתיידויוית, עם יכולת לקחת יותר חומר לאבחון.
  4. ביופסיה תחת MRI הדומה לביצוע הממוטום, ומבוצעת לממצאים הנראים רק ב MRI.

תשובה פתולוגית לבדיקות מוכנה בדרך כלל תוך 7-10 ימים ומתארת את הממצא, יש לפנות עמה לכירורג השד על מנת לפעול בהתאם לפי התוצאות.

במידה ובגוש ממצא גידולי יש צורך בהסרתו.

מהם גידולי השד הנפוצים:
  • DCIS- DUCTAL CARCINOMA IN SITU גידול טרום סרטני שמקורו בצינורות החלב, לרוב מתבטא כהסתיידויות- הצטברות סידן על דופן הצינורות במראה אופייני. ברוב המקרים לא ניתן למישוש ומתגלה בממוגרפיה שגרתית.
  • IDC- INVASIVE DUCTAL CARCINOMA גידול ממאיר של צינוריות החלב ׁוהוא הנפוץ בגידולי סרטן השד. אפיונו נקבע לפי דרגת ההתחלקות של התאים לדרגה 1-3, כאשר דרגה 1 מאפיינת גידול עם אופי "עדין" ומתפתח באיטיות, דרגה 2 מאפיינת את מרבית הגידולים, ודרגה 3 מתקדם באופן מהיר יותר.
  • בנוסף גידולים אלו ממשפחות שונות בעלי התנהגות שונה- רגישים לאסטרוגן ER+ שהם לרוב גידולים פחות אלימים, גידולים שרגישים לHER2 ובעלי אופי אלים יותר, אך מושפעים מאד מטיפול ביולוגי וכמותרפי, וגידולים ללא קולטנים לאסטרוגן או לHER2 שהם בעלי אופי אגרסיבי יותר, ומגיבים לטיפול כמותרפי.
  • ILC – INVASIVE LOBULAR CARCINOMA – גידול שד שמקורו באוניות השד, באיזור בו מופק החלב לפני שעובר לצינוריות, פחות נפוץ מהIDC. לעתים קשה לזהותו בדימות רגיל – ממוגרפיה, US, ולכם יש צורך בMRI להדמייתו. הטיפול בו דומה ל IDC.
  • INFLAMMATORY CARCINOMA- גידול נדיר יחסית של השד בו השד הופך לאדם ועור השד כקליפת התפוז, מתקדם בד"כ בצורה מהירה, ולעתים נחשד בדלקת מקומית בשד שאינה מגיבה לטיפול אנטיביוטי.
  • הטיפול בו הוא בעיקרו כמותרפי ובהמשך ניתוחי.
  • PHYLLOIDES – גידול שד שמקורו ברקמת החיבור של השד, מהווה כ1% מגידולי השד, ובמרבית המקרים אינו ממאיר, יש לו נטיה לגדול במהרה, ולחזור מקומית באם לא נכרת עם שוליים נקיים.
טיפולים וניתוחים לטיפול בסרטן השד:
  • כריתת גוש בשד LUMPECTOMY – ניתוח בו מבוצעת כריתה של גוש בשד עם שימור שאר רקמת השד. מבוצע לרוב למחלה ממוקמת באזור בודד של השד וכאשר גודל הגידול מאפשר שימור שד.
  • כריתת שד MASTECTOMY- ניתוח בו מבוצעת הסרת כל רקמת השד, מבוצע במקרים בהם היחס בין הגוש לשאר השד גבוה, במקרה של שד שבו קיימת חזרה של גידול, מבוצע במקרים בהן המטופלת אינה מעוניינת בשימור שד, ומבוצע כאשר מדובר בכריתת שד מניעתית לנשאיות גנטיות לסרטן שד.
  • כריתת שד עם שימור עור SKIN SPARING MASTECTOMY- מבוצע במקרים אשר יש רצון ויכולת לבצע שחזור מיידי לשד, ואז הניתוח משולב עם שתל סיליקון או מותחן.
  • כריתת שד עם שימור פטמה- NIPPLE SPARING MASTECTOMY – כריתת שד עם שימור עור, פטמה ועטרה.
  • אונקופלסטיקה- ניתוח השד תוך ניוד רקמת השד לאחר הסרת הגידול על מנת לשוות לשד מראה אסתטי.
  • דגימת בלוטת הזקיף SENTINEL LYMPH NODE BIOPSY- ניתוח משולב במקרים של סרטן שד בו דוגמים את בלוטת הזקיף בבית השחי על מנת לזהות באם קיים בהן גידול.
  • דיסקציה אקסילרית AXILLARY DISSECTION- הסרת בלוטות לימפה בבית השחי כאשר ידוע על מעורבות שלהן בגידול.

סרטן רירית הרחם

מדי שנה כ-600 נשים בישראל שומעות את האבחנה הזאת "סרטן רירית הרחם". מדובר בסוג הנפוץ ביותר של הסרטן הגינקולוגי, כאשר כ-80% סובלות מסרטן רירית הרחם מהסוג הראשון. סרטן רירית הרחם מהסוג השני הוא נדיר ואלים יותר. הוא לרוב מפושט יותר בעת האבחנה, והוא גם נוטה יותר לחזור אחרי הטיפולים. הגיל הממוצע לאבחון הגידולים ברירית הרחם הוא בסביבות 60-70 שנה.

 

גורמי הסיכון

גורמי הסיכון לסרטן רירית הרחם מהסוג הראשון הם:

  • השמנת יתר
  • סכרת
  • יתר לחץ דם
  • שחלות פוליציסטיות אצל נשים צעירות

לסרטן הרחם מהסוג השני אין גורמי סיכון ברורים.

 

אבחון

הסימפטום העיקרי למחלה הוא דימום. נשים שפסק אצלם המחזור פתאום שמות לב לדמם או כתמים, ונשים צעירות יותר מעידות על מחזור לא סדיר. חשוב לזכור שלא כל דימום מעיד על גידול, אך כל דימום אכן מחייב בירור. הבירור כולל בדיקה גינקולוגית, בדיקת אולטרסאונד ולרוב גם מבוצעת דגימה מחלל הרחם. את הדגימה לעיתים ניתן לעשות במרפאתו של הרופא הגניקולוג ע"י צינורית קטנה שמוחדרת לחלל הרחם ונקראת פיפל. במקרים אחרים מבוצעת דגימה במסגרת בדיקת היסטרוסקופיה או גרידה.

 

טיפול

ברוב רובם של המקרים כולל הטיפול כריתה של הרחם והשחלות. לעיתים רחוקות נדרש גם טיפול משלים בהקרנות, אך ברוב המקרים אין צורך בכימותרפיה. במהלך הניתוח מבוצעת גם דגימת בלוטות הלימפה לצורך הערכת התפשטות המחלה. הדגימה היא חיונית ומאפשרת להבין האם הגידול שלח גרורות לאיברים סמוכים. בשנים האחרונות קיימת טכנולוגיה מאוד מתקדמת לדגימת הבלוטות, באמצעות שיטת דגימת בלוטות הזקיף. המאפשרת לצמצם את היקף הניתוח ולמנוע סיבוכים.

 

הניתוח

את הניתוח עצמו ניתן לבצע בשתי שיטות: בשיטה הפתוחה או בשיטה זעיר פולשנית – לפרוסקופית. השיטה הלפרוסקופית עדיפה על השיטה הפתוחה, היות ומחקרים רבים הוכיחו את יתרונותיה בכל הקשור לאיבוד הדם, מהירות ההתאוששות והסיבוכים בעקבות הניתוח. גם מבחינה אסתטית יש לניתוח הלפרוסקופי יתרונות רבים. החיסרון הגדול של הניתוחים הלפרוסקופיים הוא הקושי לבצע ניתוחים כאלה בנשים מלאות שאובחנו כסובלות מסרטן רירית הרחם. הפתרון במקרה הזה הוא  שימוש ברובוט דה-וינצ'י היעיל מאוד בניתוחים האלה.

 

הניתוח הרובוטי

הרובוט החדשני מאפשר לבצע ניתוחים מורכבים באזורים מסוכנים, צרים וצפופים. כשמדובר בניתוח לפרוסקופי רגיל בנשים מלאות אחוז ההסבה לניתוח פתוח הוא גדול יחסית, אך כשהניתוח מבוצע באמצעות הרובוט, אחוז ההסבה יורד בצורה משמעותית. מצלמת התת-ממד של הרובוט מאפשרת לקבל מבט טוב יותר על שדה הניתוח, והזרועות המתוחכמות מעניקות תנועתיות משופרת בחלל הבטן. המערכת הממוחשבת מורידה את הרעידות של הכירורג, הדבר שמקבל חשיבות מיוחדת בניתוחים באזורים הצמודים לכלי הדם. העמדה הנוחה של הכירורג גם מאפשרת לו לבצע ניתוחים ארוכים ומורכבים בלי להתעייף. כמו כן, למערכת יכולת משופרת לאתר את בלוטות הזקיף, מה שמאפשר לבצע את הדגימה בדיוק רב. הניתוחים הרובוטיים של סרטן רירית הרחם המבוצעים ב"איה מדיקל" מאפשרים להשיג תוצאות רפואיות מעולות ולהבטיח לאישה התאוששות מהירה וסיכוי נמוך לסיבוכים.

 

החלמה

אחוזי ההחלמה מסרטן רירית הרחם גבוהים מאוד, והמחלה אינה קטלנית ברוב המקרים, במיוחד כשאובחנה בשלבים המוקדמים. הצלחת ההחלמה תלויה כמובן באבחון מהיר וטיפול מתאים. הניתוחים המתקדמים בכלל והניתוחים הרובוטיים בפרט שמבוצעים במרכז "איה מדיקל" מסייעים לנשים רבות להחלים במהירות מסרטן רירית הרחם.

גינקולוגיה

כאבי מחזור חזקים

נשים רבות סובלות מכאבים בדרגה כזאת או אחרת בזמן המחזור. הכאבים הם בעיקר באזור הבטן והגב כאשר הם עשויים להקרין גם על הרגליים ולהיות מלווים בכאב ראש ומיגרנות קלים עד חמורים, בחילות, סחרחורות וגם פעילות יתר של מערכת העיכול. במיוחד בקרב נשים צעירות התופעה ניכרת יותר בשל חוסר האיזון ההורמונאלי שעדיין קיים אצלן.

 

הגורם הישיר לכאבי מחזור חזקים

בזמן המחזור החודשי מפרישים התאים אשר מצפים את הרחם הורמון הנקרא פרוסטגלנדין. זהו הורמון שאף מופרש בזמן הלידה וניתן באופן מלאכותי במצב בו רוצים לזרז לידה או לבצע הפסקת הריון בשלב מאוחר. הפרוסטגלנדין גורם לכיווץ של הרחם ומכאן נובעים כאבי המחזור. כאשר ישנה הפרשת יתר של ההורמון או כאשר ישנה רגישות יתר אליו הכאבים מורגשים ביתר שאת עד כמעט השבתה באותם ימים.

סיבות נוספות לכאבי מחזור חזקים

בזמן המחזור החודשי מפרישים התאים אשר מצפים את הרחם הורמון הנקרא פרוסטגלנדין. זהו הורמון שאף מופרש בזמן הלידה וניתן באופן מלאכותי במצב בו רוצים לזרז לידה או לבצע הפסקת הריון בשלב מאוחר. הפרוסטגלנדין גורם לכיווץ של הרחם ומכאן נובעים כאבי המחזור. כאשר ישנה הפרשת יתר של ההורמון או כאשר ישנה רגישות יתר אליו הכאבים מורגשים ביתר שאת עד כמעט השבתה באותם ימים.טיפול בכאבי מחזור באיה מדיקל

סיבות נוספות לכאבי מחזור חזקים

ישנן סיבות נוספות שיכולות לגרום לתופעה שלא באופן הרגיל, כלומר לא רק בשל הפרשת הפרוסטגלנדין. כאבים אלה נקראים כאבי מחזור משניים בשל העובדה שהם נובעים מבעיה גופנית כלשהי.
אנדומטריוזיס: אנדומטריוזיס קשורה בנוכחות מוקדים של רירית הרחם (שבאופן רגיל מרפדת את חלל הרחם) באזורים כמו איברי האגן או איברים מרוחקים יותר בחלל הבטן כמו שלפוחית השתן, איברי מערכת העיכול ואפילו בריאות. הימצאות תאי רירית הרחם במקומות הלא נכונים גורמת לדימומים (בדומה למתרחש בזמן וסת) ומביאה להיווצרותה של דלקת. ברוב המקרים מצליחה מערכת החיסון למנוע דלקת זו אך כאשר מערכת החיסון אינה בשיאה מתפתחים התאים ויוצרים דלקת והידבקויות תוך-ביטניות. האנדומטריוזיס גורם כאמור לכאבי מחזור קשים, לדימום חזק וגם לכאבי מחזור שאינם בתקופת המחזור החודשי. הסיבוכים העיקריים הקשורים באנדומטריוזיס הם הפרעות פריון והתפתחות ציסטות שחלתיות המצריכות ניתוח לעיתים קרובות. גידולים שפירים ברחם: גידולים שפירים ברחם כמו פוליפים או שרירנים יכולים לגרום לכאבי מחזור קשים. שימוש בהתקן תוך רחמי: לעיתים השימוש בהתקן תוך רחמי ממשיך לגרום לכאבים גם לאחר תקופת ההסתגלות והתמקמותו בתוך הרחם. אם הדבר אכן כך יתכן שיהיה צורך להסיר את ההתקן.
גידולים שפירים ברחם: גידולים שפירים ברחם כמו פוליפים או שרירנים יכולים לגרום לכאבי מחזור קשים.
שימוש בהתקן תוך רחמי: לעיתים השימוש בהתקן תוך רחמי ממשיך לגרום לכאבים גם לאחר תקופת ההסתגלות והתמקמותו בתוך הרחם. אם הדבר אכן כך יתכן שיהיה צורך להסיר את ההתקן.

הטיפול בכאבי מחזור

כאשר מדובר על כאבי מחזור הנובעים מאנדומטריוזיס, הטיפול הניתן הוא בעזרת תרופות נוגדות כאבים, בעזרת גלולות נגד הריון המדכאות את הפרשת ההורמונים והשפעתם על רירית הרחם וכך מפחיתות את הדימום ואת הכאבים. שימוש בהתקן תוך רחמי המפריש הורמונים הוכח כיעיל בעצירת האנדומטריוזיס והקלה על התסמינים. במקרים אחרים ניתן בעזרת ניתוח לפרוסקופי להסיר את מוקדי האנדומטריוזיס. טיפול זה הוא נדיר יותר ולרוב הטיפולים מתחילים בתרופת נגד כאבים או גלולות נגד הריון.

הטיפול נגד כאבי מחזור על פי הרפואה הסינית

רפואה סינית ידועה בכך שהיא מטפלת בשורש הבעיה ולא בסימפטום. על פי הרפואה הסינית כאבי מחזור חזקים נובעים מתקיעות בזרימת הדם ואנרגיית הגוף (צ'י). הרפואה הסינית ממליצה על שינויי תזונה בעקבות כאבי מחזור חזקים. על פיה צמצום באכילת מוצרי חלב דוגמת גבינות וגלידות יחד עם צמצום מזון מטוגן והגברה בצריכתן של חומצות שומן חיוניות כמו אומגה 3 ומינרלים כמו אבץ וסידן יצמצמו את כאבי המחזור באופן ניכר. גם דיקור סיני ושימוש בצמחי מרפא מסוימים יכולים להקל על התופעה.
כאבי מחזור חזקים אינם תענוג לאף אחת, במיוחד כאשר הם מלווים בדימום קשה וכאבים גם בין מחזור חודשי אחד לאחר. כדאי להיבדק על מנת לברר האם הכאבים אינם נובעים מסיבה כלשהי או האם הם נגרמים מסיבות כמו אנדומטריוזיס או זיהום כלשהו והאם ישנה דרך טיפול.

באיה מדיקל מתייחסים לכאבי מחזור כהפרעה רב-סיבתית ולכן הגישה האבחונית והטיפולית היא רחבה וכוללת היבטי טיפול שונים – רפואיים והוליסטיים. רופאי המרכז מיומנים במגוון הטיפולים התרופתיים והניתוחיים בצד טיפולים אלטרנטיביים לטיפול יעיל בהפרעה זו.

הפסקת הריון מאוחרת

הסיבות להפסקת הריון מאוחרת: לרוב הפסקת הריון מאוחרת נעשית בשל מום שהתגלה בעובר בסקירת המערכות המוקדמת שנעשית בשבוע ה- 14 או ה- 15 להריון. לעיתים נדירות יחסית מום שלא התגלה בסקירה המוקדמת מתגלה בסקירה המאוחרת שנעשית בשבוע ה-18 עד ה- 22 להריון. אז נעשית הפסקת ההריון המאוחרת בשלב המאוחר שלה שהוא כאמור לקראת שבוע 23. בחלק קטן יותר מהמקרים נעשית הפסקת ההריון בשל סיכון חייה של האישה מסיבות שונות. לעיתים נדירות עוד יותר מתרחשת ההפסקה בשל הריון שנבע מיחסי מין אסורים או גילוי עריות או מגיל מוקדם של האישה- גיל 17 ומטה כי הפסקות מסיבות אלה נעשות בתחילת ההריון ולא בשלבים אלה שלו.

שיטות לביצוע הפסקת הריון מאוחרת

ישנן מספר שיטות להפסקת הריון מאוחרת. לעיתים נעשה גם שילוב בין שיטות כמו בין טיפול תרופתי לבין הרחבה ופינוי (E&D) בכל מקרה מדובר על שיטות פולשניות יותר בשל גודל העובר. להלן כמה מן השיטות השכיחות לטיפול:
שימוש בעזרת תרופות מכווצות רחם: פרוסטגלנדינים הם חומרים הגורמים לזירוז של הבשלת צוואר הרחם והרחבתו. הם מביאים לכיווצים ברחם ולהתחלת תהליך דחיפתו של העובר החוצה. ביצוע הפסקת ההריון תוך הסתמכות על הפרוסטגלנדינים בלבד עשויה לגרום תופעות לוואי כמו בחילות, הקאות ושלשולים. לכן ישנו שילוב של פרוסטגלנדינים יחד עם מתן אוקסיטוצין- ההורמון אשר גורם להתכווצויות הרחם. כך פוחתות תופעות הלוואי הקשורות במערכת העיכול. בעיה אחרת שעלולה להתרחש היא אי פליטת השליה. הפתרון לכך הוא לרוב כירורגי. E&D: זוהי שיטת הפסקת הריון כירורגית שנחשבת נפוצה יחסית. לרוב היא מתבצעת בשילוב עם מתן פרוסטגלנדינים לפני כן אם מדובר על הריון בן עד 16 שבועות. מעבר ל- 16 שבועות יש צורך בהרחבה משמעותית יותר ולשם כך משתמשים בלמינריות. הלמינריה היא מעין צינור קטן העשוי מאצה ומוחדר לרחם. הוא סופח נוזלים וכך מביא להרחבת צוואר הרחם. לאחר הרחבה של צוואר הרחם והבשלתו נעשה ריקון הרחם באופן כירורגי.השיטה נחשבת לבטוחה יחסית ולכן בארה"ב היא נחשבת לשיטה המרכזית לביצוע הפסקות הריון מאוחרות. שיטת טיפול זו היא קצרה יחסית, ההתאוששות ממנה מהירה- האישה משתחררת מבית החולים לאחר מספר שעות במידה ולא נוצרו סיבוכים. עם זאת, על מנת להתבצע כהלכה השיטה דורשת מיומנות רבה. היסטרוטומיה או כריתת רחם: היסטרוטומיה היא למעשה ניתוח קיסרי ולכן כוללת את כל הסיבוכים או תופעות הלוואי שיכול ניתוח לכלול. שיטה זו היא נדירה ומשתמשים בה מחוסר ברירה. כריתת רחם נעשית גם היא במצבים קיצוניים מאוד בלבד.

סיבוכים שעלולים להתרחש בעקבות הפסקת הריון מאוחרת

כיוון שמדובר על הפסקתו של תהליך טבעי בעודו מתרחש מחד אך לאחר זמן משמעותי ולא בעוד התהליך באיבו מאידך, עלולים להיווצר סיבוכים. סיבוך אחד שעלול להיות הוא ניקובה של רקמת הרחם על ידי אחד המכשירים בהם נעשה שימוש. סיבוכים אחרים הם זיהומים או דימומים מוגברים. עם זאת, סיבוכים אלה הם נדירים יחסית ולרוב מתגלים בשלב מוקדם כך שניתן להם טיפול מיידי.

אין ספק כי הפסקת הריון בשלב מתקדם שלו כרוכה בלא מעט כאב, פיזי ונפשי כאחד. עם זאת, כאשר קיים מום חמור אצל העובר היא עדיפה לטובת חיי ההורים והעובר כאחד. לכן, העובדה כי קיימת אפשרות להפסקת ההריון באופן שאינו כרוך בפעולות קיצוניות ובסיכון גבוה היא מעודדת.

באיה מדיקל מבצעים הפסקות הריון מאוחרות עד שבוע 15 בשיטה "הרגילה", קרי ריקון כירורגי של הרחם בשאיבה. על מנת למזער את הסיכון לסיבוכים בשבוע כה מתקדם ננקטים צעדי זהירות כגון ריכוך צוואר הרחם באמצעות פרוסטגלנדינים מספר שעות טרם הפעולה הכירורגית, כיסוי אנטיביוטי נרחב וביצוע הפעולה תחת בקרה רציפה של אולטראסאונד לכל אורך התהליך.

הפסקת הריון פרטית

מהי הפסקת הריון יזומה?

הפלה יזומה היא כזו המתרחשת ביוזמתה ולאחר הגשת בקשה מצד האישה. הבקשה צריכה לעבור את אישורה של ועדה להפסקת הריון. הסיבות המרכזיות להפסקת הריון יזומה היא גיל נמוך או גבוה של האישה (מתחת ל- 18 או מעל 40), הריון שנוצר עקב יחסי מין אסורים או מחוץ לנישואים, מום חמור שהתגלה אצל העובר בבדיקות גנטיות או בדיקות אולטרסאונד ובראשן סקירת מערכות, או סכנה לחייה של האישה.

מתי מקיימת הפסקת הריון יזומה?

רוב ההפלות נערכות בשלב מוקדם של ההריון- בשליש הראשון עד שבוע 12. נמצא כי 80% מההפלות היזומות מתקיימות בשלב זה. לעיתים מסיבות שונות מתקיימת הפסקת הריון מאוחרת בעקבות מום שהתגלה בסקירת המערכות המאוחרת ולא המוקדמת או סכנה לחייה של האישה שנוצרה בשלב זה.

מהי הפסקת הריון תרופתית?

הפסקת הריון תרופתית היא כזו שניתן לבצע עד השבוע השביעי להריון. היא נעשית על ידי מתן שתי תרופות בהפרש של 48 שעות זו מזו. האחת נקראת מפיג'ין והשניה שניתנת 48 שעות אחר מכן נקראת ציטוטק. להפלה זו יתרון גדול בכך שאין צורך בניתוח ובאשפוז, התהליך אינו טראומטי וגם הסיכון לזיהום או פגיעה ברחם הוא נמוך. התרופות אינן ניתנות לקניה בבית מרקחת, גם לא תחת מרשם. הן ניתנות בבית החולים תחת השגחה רפואית, כאשר לאחר נטילת הציטוטק נשארת האישה להשגחה למשך כארבע שעות במהלכן יתרחשו דימום חזק ופליטת התוכן הרחמי, ממש כמו בהפלה טבעית.

מהי הפסקת הריון פרטית?

הפסקת הריון פרטית מתקיימת אף היא לאחר מעבר של ועדת הריון. המוסדות שמבצעים הפלה פרטית הם כאלה שקיבלו אישור על כך ממשרד הבריאות וכוללים את כל הציוד הנדרש לביצוע ההפלה כולל כמובן ציוד חירום להצלת חיים או טיפול בסיבוכים של הפעולה.

מהם יתרונותיה של הפסקת הריון פרטית על פני ציבורית?

הפסקת הריון פרטית מאפשרת לך לבחור את המקום בו את מעוניינת לעבור את הפסקת ההריון, בין אם מדובר בהפלה תרופתית או כירורגית. באפשרותך לבחור גם את הרופא המטפל. לעומת זאת בהפסקת הריון ציבורית הועדה להפסקת הריון היא המכתיבה את מקום ביצוע ההפלה ומיהו הרופא המבצע. ביצוע הפעולה באופן פרטי מבטיח ליווי צמוד ותשובה לכל שאלה. יתרון נוסף הוא שבמידה והפסקת ההריון היא תרופתית, מתן המפיג'ין נעשה מיד לאחר הועדה, מה שחוסך יום נוסף.

האם מדובר על עלות ניכרת לעומת הפסקת הריון ציבורית?

נמצא כי הפסקת הריון פרטית היא אמנם יקרה במידה מסוימת מציבורית אך לא באופן משמעותי. לעומת ניתוחים או טיפולים אחרים בהם יש הפרש ניכר בין טיפולים במוסד רפואי ציבורי לכזה פרטי, הפלה אינה זולה גם במוסד ציבורי ולכן ההפרש אינו גדול באופן יחסי. מה גם, שבעזרת ביטוחים משלימים של קופת החולים או ביטוחים פרטיים ניתן לקבל החזר על חלק מהתשלום.

האם אין לחשוש מהפלה פרטית שאינה חוקית?

כל עוד מדובר על מוסד רפואי מוכר העומד בתקנים וקבל את אישור משרד הבריאות לביצוע הפלות אין לחשוש מכך שהפעולה אינה חוקית.
לעיתים אין ברירה אלא לעבור הפסקת הריון שעדיפה הן להורים והן לעובר. מדובר בהליך לא בהכרח נעים אך הפסקת הריון פרטית הופכת אותו לסביר יותר.

באיה מדיקל מבצעים הפסקות הריון בשיטה ניתוחית בלבד במיומנות רבה תוך שימת דגש על דיסקרטיות, רגישות ומתן שירות מהיר. על מנת למזער את הסיכון לסיבוכים ננקטים צעדי זהירות לפי הצורך כגון ריכוך צוואר הרחם באמצעות פרוסטגלנדינים או הרחבתו באמצעות למינריה מספר שעות טרם הפעולה הכירורגית, כיסוי אנטיביוטי נרחב וביצוע הפעולה תחת בקרה רציפה של אולטראסאונד לכל אורך התהליך.

דלקות בנרתיק

מידע כללי

דלקת בנרתיק נגרמת כתוצאה מארבעה גורמים עיקריים: זיהום, שינויים הורמונליים (גיל מעבר, הריון, שימוש בגלולות), אלרגיה ומחלות אחרות (סכרת, פסוריאזיס, ליכן).
מחוללי הזיהום השכיחים ביותר הם חיידקים וגינוזיס בקטריאלית כ-40%, מפטרייה (קנדידה) כ-25% וטפיל (טריכומונאס) כ-20%.
בין התסמינים הלא נעימים: גרד, עקצוץ, כאב ביחסי מין, תחושת צריבה ואי נוחות והפרשות מרובות מהנרתיק שצבען וריחן שונה.
דלקת בנרתיק יכולה להיגרם ע"י חיי מין פעילים מאוד, ריבוי בני זוג, הריון, נטילת אנטיביוטיקה, שטיפות וגינליות, גיל מעבר ועוד. שימוש בשירותים ציבוריים אינו גורם להדבקה בזיהום נרתיקי.
בשל העובדה שהסממנים הקליניים הקלאסיים מאפיינים גם מחלות ותופעות אחרות כמו הרפס, פפילומה, אלרגיה, פסוריאזיס, זיהום בדרכי השתן ושינויים הורמונליים, רבות מן המטופלות ממשיכות לסבול מהדלקת, לאורך זמן ללא טיפול הולם.

מה שיעור התופעה באוכלוסיית הנשים בארץ ובעולם?

דלקות בנרתיק נפוצות מאוד. למעשה אין כמעט אישה שלא סבלה מדלקת, הידועה כסיבה השכיחה ביותר לפניה לרופא נשים.

אבחון וטיפול בדלקות נרתיקיות

הבסיס לאבחון מדויק של מחולל הדלקת הוא נטילת משטח ותרבית מהנרתיק על ידי רופא הנשים ושליחתם לבדיקת מעבדה. עם זאת, מחקרים מוכיחים, כי אחת משלוש נשים לא זוכה לאבחון מדויק של הדלקת. זאת משום שרופא הנשים נוהג לבסס, ברוב המקרים, את אבחנתו על מראה עיניים ועל ניסיונו. הרופא נמנע משליחת תרבית לבדיקת מעבדה שאורכת שלושה ימים, ולכן בחלק מהמקרים האישה תטופל בטיפול אינטואיטיבי ולא מתאים לפתרון הבעיה.

 

מהם טיפולים בדלקת נרתיקית?

תלוי במחולל הדלקת – טבליות לבליעה, נרות להחדרה לנרתיק, משחות וגינליות ואנטיביוטיקה במידת הצורך. חשוב לזכור שבהתאמה למחולל הדלקת או בדלקות עיקשות, יש מקום לשקול טיפול גם בבן הזוג.
בגיל המעבר ניתן להוסיף משחות או טבליות נרתיקיות המכילות הורמונים.

טיפים למניעה

יש להימנע מטבילה באמבט ג'קוזי, משטיפות נרתיקיות, משימוש בתחתוניות או פדים מבושמים. מומלצת לבישת תחתונים מכותנה. רצוי להשתמש בקונדום למניעת הדבקה במחוללי זיהום.
בילדות ונערות יש להקפיד התנהגות היגיינית נכונה בשירותים קרי ניגוב מקדימה אחורה.
מומלצת הפחתת סוכרים ופחמימות פשוטות מהתפריט התזונתי.
החומציות הטבעית של הנרתיק (pH בסביבות 4.0) מונעת שגשוג חיידקים. נוזל הזרע הוא בסיסי ומבטל את החומציות הטבעית של הנרתיק. שיקום חומציות הנרתיק לאחר יחסים אורך 8-10 שעות. זמן זה אף ארוך יותר לאחר פעילות מינית תכופה. במקרים אלה מומלצת נטילת פרוביוטיקה המכילה את חיידק הלקטובצילוס אצידופילוס המפריש חומצה ומגן בפני שגשוג חיידקים בנרתיק. שטיפת הנרתיק במים וחומץ תפוחים (כפית חומץ בספל מים) לשינוי חומציות הנרתיק שנויה במחלוקת. לא תמצאו רופאת נשים אחת המשתמשת בשיטה זו.

 

ציסטה ברטולינית

מאת: ד"ר דב לקסמן, מומחה ברפואת נשים ומנהל תחום כירורגיה גניקולוגית במרכז לרפואת נשים מתקדמת  "איה מדיקל״

המילה "ציסטה", ממאירה או שפירה, מוכרת היטב בעולם רפואת הנשים. המוכרות ביותר הן ציסטות בשחלות, בשדיים, בכליות ובבלוטת התריס. ציסטה ידועה פחות, היא ציסטה ברטולינית המתפתחת בבלוטות הברטולין הממוקמות בפתח הנרתיק ואחראיות על ליחוח וסיכת הנרתיק. היא שכיחה אצל נשים צעירות, בגילאי 20-40, שמקיימות חיי מין פעילים. בדרך כלל, אינה מלווה בתסמינים כלשהם ולמעשה רוב המטופלות תפגושנה רופא רק כשממדי הציסטה יגיעו ל- 4-5 ס"מ. התלונות השכיחות תהיינה תחושת נפיחות, רגישות מקומית, או רגישות בעת קיום יחסי מין. ציסטה גדולה גורמת לכאב עז שמביא בדרך כלל לפניית האישה למוקדי עזרה ראשונה ולחדר מיון.

מה היא ציסטה?

ציסטה היא "שקיק" סגור מלא בנוזל שעלולה לצמוח במרבית הרקמות ואיברי הגוף. גודלה נע בין של מילימטרים בודדים, ועד לקוטר של כ- 30 ס"מ ויותר.
מהי ציסטה ברטולינית?
בלוטות הברטולין, אחראיות לליחוח הנרתיק ולסיכה טבעית שמסייעים למשל בעת קיום יחסי מין.  גודלן כסנטימטר ובאופן נורמלי אי אפשר לחוש בהן או לראותן. הבלוטה נפתחת לפתח הנרתיק באמצעות תעלה צרה שאורכה כשני סנטימטרים. סתימה בתעלה גורמת לכליאת הנוזל המופרש מהבלוטה ולתפיחתה וליצירת ציסטה ברטולינית. התופעה מתרחשת אצל 2%-3% מהנשים ונפיחות והגדלת  הבלוטה עלולה להגיע עד להיקף של 7-8 ס"מ.

מה הסיכונים?

ברוב המקרים, ציסטה ברטולינית שפירה והסיכון לגידול סרטני קלוש. הופעת ציסטה ברטולינית בגיל מתקדם יחסית (מעבר לגיל 50), צריכה להדליק נורה אדומה בשל הסיכון המוגבר לממאירות.
בכ-5%-10% מהמקרים, הציסטה מזדהמת והופכת למורסה ברטולינית. במקרה זה האישה תתלונן גם על תחושת רגישות, אדמומיות נרחבת ומתפשטת, כאב בישיבה או בהליכה וחום. במקרים נדירים, עלול הזיהום להתפשט לרקמות עמוקות באגן ואפילו לזרם הדם (אלח-דם). החיידקים השכיחים הגורמים למורסה ברטולינית הם חיידקי זיבה (גונוריאה), חיידק הקלמידיה וחיידקי הקולי למיניהם. חשוב ליטול תרבית על מנת לזהות את החיידק שגרם לזיהום ולהתאים טיפול אנטיביוטי.

איך מטפלים?

הטיפול בציסטה ברטולינית תלוי בגודלה ובתסמינים הנלווים לה. במקרים של ציסטה קטנה, שכמעט ולא מורגשת, ניתן פשוט להמשיך במעקב ללא כל טיפול.
במקרים בהם הציסטה תופחת למימדים גדולים ומכאיבה או מפריעה בעת קיום יחסי מין, יש לטפל באמצעות ניתוח. הטיפול הניתוחי בציסטה נעשה בהרדמה מקומית או כללית ובו הרופא המנתח מנקז את התוכן הרירי שהצטבר. הניתוח לא מסובך, אבל לשימוש בטכניקה ניתוחית נכונה, לדיוק, לניסיון המנתח ולמיומנותו חשיבות רבה במניעת הישנות (חזרת) הציסטה.
הטיפול במורסה ברטולינית מורכב יותר ומשלב לצד הניתוח טיפול באנטיביוטיקה. יש הממליצים להתחיל את הטיפול האנטיביוטי לפני הניתוח במטרה להקטין את הזיהום בעת ניקוז המורסה.
על מנת להאיץ את תהליך הריפוי, מומלץ לטבול באמבטיית מים פושרים, עם מרכיב מחטא כמו תמיסת פולידין או מלח קלי (פרמנגנט האשלגן) למשך 15-30 דקות.
אחרי גיל 50, רצוי לשלוח דגימה מדופן הציסטה או המורסה על מנת לשלול גידול סרטני, במיוחד כאשר הציסטה חוזרת.
ניתן לצפות לריפוי מלא כ-4 שבועות אחרי ניקוז ציסטה ברטולינית, וכ- 5-6 שבועות לאחר טיפול במורסה ברטולינית. הצורך בהסרה מלאה של הבלוטה נדיר למדי. ניתוח רחב כזה כדאי לשקול רק כאשר הציסטה צומחת שוב ושוב. (במיוחד במקרים של מורסה ברטולינית, או אחרי גיל 50, כאשר הסיכון לציסטה ממאירה עולה).
כ- 10% מהמטופלות תסבלונה מתופעות לוואי כמו הצטלקות נוקשה באזור או כאבים בעת קיום יחסים, שיצריכו "תיקון" כירורגי נוסף.

קשירת חצוצרות

קשירת חצוצרות היא אחת השיטות הטבעיות למניעת הריון. זו השיטה שמומלצת בעיקר לנשים שסיימו את תכנית הילודה שלהן ורוצות להימנע מסיבוכים אפשריים של אמצעי מניעה אחרים. קשירת חצוצרות לרוב לא מומלצת לפני גיל 35 אלא לאחר גיל זה והיא נחשבת לשיטה בלתי הפיכה.

גורמים אפשריים לבעיות פריון

רקעגורמים אפשריים לבעיות פוריות

הפרעה בפוריות מוגדרת כחוסר יכולת להרות לאחר שנה של קיום יחסי מין סדירים ובלתי מוגנים, בנוכחות של מחזורי וסת סדירים. בעיות פוריות מוכרות בכ- 10-15% מהזוגות בגיל הפוריות. ייתכן אי פריון ראשוני בזוג שלא הצליח להרות מעולם או משני לאחר הריון שהסתיים בהפלה או בלידה.

מבין כלל הגורמים המשפיעים על הפוריות, ראוי לציין ולהדגיש את גיל האישה כגורם החשוב ביותר והמשמעותי ביותר מבחינת זיהוי הסיכון לבעיות פוריות ומבחינת הסיכוי להצלחה בטיפולי פוריות, כאשר סיכויי ההצלחה הטובים ביותר יתקבלו בנשים הצעירות מגיל 35 שנים.

 

1. הפרעות ביוץ

הפרעות ביוץ מהוות כ- 15-20% מהגורמים לבעיות פוריות. מיעוט ביוצים או חוסר ביוץ מוחלט עלולים להיגרם מסיבות שחלתיות (כמו בתסמונת השחלות הפוליציסטיות) או מסיבות הורמונאליות אחרות. ישנן דרכים שונות לקביעת קיום ביוץ כמו בדיקות דם לפרוגסטרון, מעקב זקיקים באולטרא סאונד או ערכות שתן ביתיות.

2. אי פריון מכני

כרבע ממקרי העקרות נגרמים על-ידי גורם מכני- חצוצרתי/אגני – המונע את המפגש של זרע-ביצית בגוף. בחלק מהמקרים, הפגיעה החצוצרתית קשה: חסימה קריבנית (פרוקסימלית) אשר לא נפתחה בצנתור, חסימה רחיקנית (דיסטלית) מלווה בפיברוזיס, התעבות הדופן והצטברות נוזל (hydrosalpinx). נשים הלוקות בתופעות אלה, וכן נשים אשר כבר עברו בעבד כירורגיה אגנית משקמת שלא הביאה לתוצאות הרצויות, מופנות כיום באופן ראשוני לטיפולי הפריה חוץ-גופית. זאת על רקע סיכויי ההצלחה הנמוכים של הטיפול הכירורגי (הנעים בין 30%-5%). בשנים האחרונות מקובל להציע לנשים הסובלות מהידרוסלפינקס (בעיקר זה הנצפה באולטראסאונד) כריתה או חסימה של החצוצרות.

3. אי פריון הגבר

בכמחצית מהמקרים בבעיות פוריות, מאבחנים בזוגות בעיית זרע כגורם יחיד או כגורם משותף. מדדי הזרע שאינם מאפשרים הריון בטיפולי הזרעה תוך רחמית ומחייבים מעבר להפריה חוץ גופית אינם חד משמעיים.

5. אנדומטריוזיס

באנדומטריוזיס ישנה רקמת רירית הרחם באיברים מחוץ לרחם- כמו בשחלות ובאגן האישה. במקרים רבים נגרמת באנדומטריוזיס בעיה מכנית, עקב יצירת הדבקויות באגן הגורמות הפרעה למנגנון של חריגת הביצית וקליטתה על-ידי החצוצרה. כמו כן נצפתה אצל נשים הלוקות באנדומטריוזיס הפרעה במנגנון הביוץ וירידה בכושר ההפריה של הביציות.

6. אי פריון בלתי מוסבר

כאשר כל הבדיקות שעבר זוג בלתי פורה לא הצביעו על ממצא חולני (זרע תקין בנוכחות ביוצים תקינים ושלילת הפרעה מכנית), ובכל זאת לא מושג הריון, המצב מוגדר כ"אי פריון בלתי מוסבר". תופעה זו נצפית אצל למעלה מ- 15% מכלל הזוגות התת-פוריים. במקרים אלה, הפריה חוץ-גופית אינה בהכרח טיפול הבחירה המועדף הראשוני. בשלב הראשון, מומלצים טיפולים המשלבים גירוי שחלתי על-ידי תרופות משרות גדילת זקיקים וביוץ (Controlled Ovarian Hyperstimulation COH=) עם הפרדת זירעונים ניידים והזרקתם לחלל הרחם (= Intra Uterine Insemination IUI), בסמוך למועד הביוץ. במידה שלא מושג הריון לאחר 3-6 מחזורי טיפול, יש מקום לשקול הפריה חוץ-גופית, המשיגה במקרים אלה שעור הצלחה דומה לזה המושג במקרים של עקרות מכנית. במקרים של אי פריון בלתי מוסבר, יש להפריה חוץ-גופית גם ערך אבחנתי. היא יכולה לאתר פגמים בהתפתחות הביצית, הפרעה ביכולתו של הזרע לחדור לביצית ולהפרותה, וכשלון של הביצית לעבור הפריה ולהתפתח לעובר תקין. כל זאת, כמובן, בנוסף לערכה הטיפולי.

7. גורמים נוספים

סיבות נוספות לבעיות פוריות כוללות גורמים אימונולוגיים (כמו נוגדנים כנגד תאי זרע), עודף משקל, עישון, סמים ואלכוהול וייתכן אף גורמים סביבתיים, תעסוקתיים (חשיפה אפשרית לגורמים הפוגעים באיכות הזרע).

הערכת בני הזוג

דחיפות הפנייה לייעוץ בנושא פריון תלויה בעיקר בגיל האישה, ובגורמים רפואיים אחרים, במידה והם ידועים. אצל נשים צעירות, כאשר לא ידועה איזושהי בעיה בריאותית וגינקולוגית, כל עוד מחזורי הווסת סדירים, וכאשר לא ידועה בעיה מצד הגבר, ומקיימים יחסי מין סדירים ובלתי מוגנים – ועדיין לא נכנסים להריון, מומלץ לפנות לייעוץ בסיסי, לאחר שישה עד שמונה חודשי ניסיון.

 

א. בדיקת ביוץ

במהלך בירור אי פריון בזוגות ובמהלך טיפול להשגת הריון נעזרים באמצעים שונים לבדיקת ביוץ. למעשה- ההוכחה האמיתית היחידה לקיומו של ביוץ הינה השגת הריון, אולם באמצעים שונים, עקיפים וישירים, יכולים אנו להעריך בדיוק יחסי את מועד הביוץ. כיצד נעריך את מועד הביוץ?

1.תיאור מחזורי הווסת:

בנשים עם מחזורים לא סדירים, דהיינו, מרווח לא צפוי בין דימום אחד לשני- קשה להעריך את מועד הביוץ ואם בכלל מתקיים.
בנשים עם מחזורים סדירים, ניתן להעריך שהביוץ התרחש כ- 10-14 ימים לפני הווסת, ובהתאם ניתן לתכנן קיום יחסי מין סביב מועד זה.

2. מעקב זקיקים באולטראסאונד-

אולטראסאונד הוא אמצעי טוב להערכת השחלות וגדילת הזקיקים בשחלות, אולם אמצעי זה מחייב בדיקת אולטראסאונד (בד"כ וגינלי) מס' פעמים מתחילת הווסת עד זיהוי זקיק מוביל וגדול (סביב 18-20 מ"מ) באחת השחלות. מרגע שמזוהה זקיק בגודל שכזה ניתן להעריך שהביוץ הטבעי קרוב. לחילופין ניתן להוסיף זריקה לגרימת ביוץ לצורך תזמון טוב יותר של יחסי מין או הזרעה תוך רחמית (כ- 24-36 שעות לאחר מתן הזריקה).

3. ערכות לבדיקת LH בשתן-

מדובר בערכות מסחריות המשמשות לגילוי ראשון בשתן של ההורמון האחראי לביוץ (LH). בד"כ מומלץ לבצע בדיקת שתן אחת ליום (בשעות אחר הצהריים) סביב הזמן הצפוי לביוץ. מרגע הופעת בדיקה חיובית מקובל להניח שביוץ טבעי יתרחש בעוד כ- 24 שעות. ייתכנו מצבים בהם הבדיקה "מפספסת" את גילוי ההורמון ואת הביוץ, בעיקר במצב בו בדיקת השתן נערכה בשעות הבוקר.

4. בדיקת חום השחר-

בדיקה ותיקה המתבססת על עליית חום הגוף לאחר הביוץ כתוצאה מהשפעת הורמון הפרוגסטרון המיוצר בכמויות גדולות לאחר הביוץ. הבדיקה בעייתית ואינה מדויקת ולכן קשה להתבסס בזמן אמת על שינויי הטמפרטורה לצורך זיהוי נכון של מועד הביוץ.

5. פרוגסטרון לוטאלי-

מדידת רמת הפרוגסטרון בדם כשבוע לפני הווסת הצפוייה (ולכן מכונה בשלב הלוטאלי), יכולה להעיד על ביוץ שהתרחש כשבוע קודם לכן ונוכחותו של גופיף צהוב המפריש פרוגסטרון.

ב. הערכת רזרבה שחלתית

מס' המבחנים הנמצאים בשימוש הוא גדול וכולל בדיקות דם, תבחינים דינאמיים ובדיקות אולטרא סאונד. הבדיקה הנפוצה ביותר היא בדיקת רמה בסיסית של הורמון ה FSH בימים 2-5 למחזור הווסת. ערכים גבוהים (מעל 15 יחידות) עלולים להעיד על רזרבה נמוכה, אולם ישנה אי אחידות גדולה בתוצאות וביכולת לפענח את התשובה וכדאי תמיד להתייחס לגיל האישה.
בשנים האחרונות גובר השימוש המחקרי בבדיקת ההורמון האנטי מולריאני (AMH ) ובדיקת סונר למס' זקיקים אנטראלים. שני מבחנים אלו נחשבים כטובים ביותר להערכת הרזרבה השחלתית וניבוי אפשרי של תוצאות טיפולי פריון/ הפריה חוץ גופית. חשיבותו של AMH היא בהיותו מופרש מתאי המעטפת של הביצית (תאי גרנולוזה) מהווה הוא מדד למס' הזקיקים הקטנים הנחים בשחלה ובכך מהווה מדד אמיתי יותר לרזרבה השחלתית וניתן למדידה בכל של מחזור הוסת, בשונה מרמות FSH התלויות בשלב המחזור ובמס' הזקיקים הגדולים יותר.

ג. הערכה של תקינות חלל הרחם והחצוצרות

בדיקות אלה לא נעשות מייד בכל הזוגות ונהוג לבצע אותן לפני טיפולים מסויימים.
צילום רחם- הינה בדיקה שבה מזריקים חומר ניגוד דרך צואר הרחם לחלל הרחם ולחצוצרות וכך ניתן לזהות בשיקוף רנטגן מעבר תקין או חסימה. חסרונות הבדיקה- בהיותה בדיקה פולשנית, לא נעימה ולעיתים אף כואבת. ניתן לבצע אותה גם בהרדמה כללית קצרה אולם במרבית המקרים אין בכך צורך. ייתכן סיבוך נדיר של זיהום ברחם/ אגן לאחר הבדיקה ולעיתים הרופא המבצע ימליץ גם על טיפול אנטיביוטי לפני ולאחר הבדיקה.
היסטרוסקופיה אבחנתית- בדיקה בצינור דק עם סיב אופטי ומצלמה המוחדר לחלל הרחם ודרכו ניתן לזהות את תקינות חלל הרחם. במרבית המקרים אין צורך בהרדמה.

ד. בדיקת זרע

כוללת בדיקת נפח הזרע, ריכוז תאי הזרע, שיעור תאי הזרע בתנועה ושיעור תאי הזרע הנראים תקינים ("מורפולוגיה"). מקובל לומר שבדיקה תקינה לחלוטין היא כשישנו ריכוז תאים מעל 15 מליון למ"ל, מתוכם 40% לפחות בתנועה ולפחות 4% במראה תקין. חשוב להדגיש ששינויים בריכוז, תנועתיות ומראה תאי הזרע אינם מעידים בהכרח על "פוריות" או "אי פוריות" הגבר ויש להתחשב בגורמים רבים נוספים.

טיפולי פוריות

לאחר הערכת בני הזוג ואבחון הבעיה, בחירת הטיפול המתאים לכל זוג דורשת התייחסות מספר משתנים עיקריים:
1. גיל האישה
2. מספר שנות אי פריון
3. האם ישנו שילוב של גורמים בגבר ובאישה.
4. טיפולים קודמים

טיפולי פוריות באיה מדיקלהטיפולים הפשוטים ביותר יכללו מעקב ביוץ והכוונה נכונה יותר למועד קיום יחסי מין.
טיפול מתקדם יותר יהיה מעקב זקיקים, מתן זריקה לביוץ וביצוע הזרעה תוך רחמית. במקרים אחרים כאשר ישנו צורך בהגברת הביוץ נעזרים בטיפול תרופתי בכדורים (איקאקלומין) או בזריקות ולאחר שמזהים התפתחות של מספר זקיקים גדולים בשחלות מבצעים הזרעה תוך רחמית.

הזרעה תוך רחמית והשבחת זרע

הזרעה תוך רחמית הינה פעולה בה מוזרק זרע שעבר שטיפות והכנה לתוך חלל הרחם.
הזרעה תוך רחמית יכולה להיעשות בזרע בן הזוג או בזרע תורם.
במקרים של בעיות פוריות בבני זוג, מקובל להציע הזרעה תוך רחמית במצב בו ישנה כמות או איכות נמוכים של תאי זרע, או במצבים אחרים בהם מבוצעת גרימת ביוץ יתר בנשים עם הפרעות ביוץ או מאי פריון בלתי מוסבר.
במצב שבו נתוני הזרע מעידים על בעיית זרע חמורה (ריכוז ותנועתיות מאוד נמוכים, שיעור נמוך של תאי זרע תקינים), הזרעה תוך רחמית אינה פתרון יעיל ומקובל להתקדם להפריה חוץ גופית.
מטרות הכנת הזרע להזרעה הן לרכז את תאי הזרע בתנועה לנפח קטן, ולהרחיק את נוזלי הזרע הלא רצויים שמקורם בבלוטות הערמונית ובלוטות הזרע (נוזלים המכילים גם פרוסטגלנדינים שאם יוזרקו לתוך חלל הרחם יגרמו להתכווצויות עזות וכואבות).
מתן זרע להזרעה חייב להתבצע בסמוך לבצוע הפעולה. לפני השימוש בזרע, יש להעבירו תהליך של ניקוי והשבחה. פעולת ההזרעה מתבצעת בבדיקה גינקולוגית רגילה הכוללת הדגמה של צוואר הרחם, והעברת קטטר דק מעבר לצוואר הרחם לתוך חלל הרחם. תופעות לוואי אפשרויות לאחר הזרעה תוך רחמית: כאב בטן קל, הפרשות, הכתמה דמית קלה. לעתים נדירות תיתכן התפתחות של דלקת אגנית שעלולה לגרום לחום, כאב בטן והדבקויות בחצוצרות. מצב זה מצריך בד"כ טיפול אנטיביוטי ולעתים רחוקות אף התערבות כירורגית.
חשוב להזכיר כי במצב של גירוי יתר של ביוץ תיתכן לאחר הזרעה תוך רחמית תוצאה של הריון מרובה עוברים.תופעות לוואי אפשרויות לאחר הזרעה תוך רחמית: כאב בטן קל, הפרשות, הכתמה דמית קלה. לעתים נדירות תיתכן התפתחות של דלקת אגנית שעלולה לגרום לחום, כאב בטן והדבקויות בחצוצרות. מצב זה מצריך בד"כ טיפול אנטיביוטי ולעתים רחוקות אף התערבות כירורגית.
חשוב להזכיר כי במצב של גירוי יתר של ביוץ תיתכן לאחר הזרעה תוך רחמית תוצאה של הריון מרובה עוברים. שיעואי ההצלחה להשגת הריון בטיפולי הזרעה תלויים מאוד בגיל האישה (10-15% למחזור טיפול).

הפריה חוץ גופית

שיטת הטיפול המתקדמת ביותר בה ניתן טיפול בזריקות לאישה לצורך הגברת הביוץ (בדרך כלל לכ 10 ימים מתחילת מחזור בווסת) ומתבצעת שאיבת ביציות דרך הנרתיק בהרדמה כללית קצרה. הביציות מופרות בשיטות שונות בזרע בן הזוג (הפריה רגילה או החדרת הזרע לתוך הביצית- מיקרומניפולציה). לאחר מספר ימים הביציות המופרות ("עוברים") מוחזרים לרחם.
מקרים בהם ישנו צורך ברור בהפריה חוץ גופית הם חסימה דו צידית בחצוצרות האישה, ספירות זרע מאוד נמוכות וזרע לא תקין שלא מאפשר טיפול בהזרעות או צורך באבחון גנטי של העוברים. עדיין- מרבית המקרים שיגיעו לטיפול זה הם כאלו שנכשלו בטיפולים קודמים של הזרעה תוך רחמית.
סיבוכי הטיפול כוללים שימוש בזריקות עלולים להיות אי נעימות בהזרקה ותופעות לואי מקומיות, השפעה כללית של טיפול הורמונלי (נפיחות/ גודש , כאב ראש) ולעתים נדירות מאוד סיבוכים הקשורים בהרדמה ושאיבת ביציות (דימום/ זיהום).
גירוי יתר שחלתי הינה תופעת נדירה יחסית הנגרמת מהתפתחות מספר זקיקים גדולה מידי. תופעה זאת עלולה לחייב אשפוז ומעקב צמוד ולעיתים אף התערבות פולשנית של ניקור נוזלי מיימת. למרבה השמחה בפרוטוקולים המקובלים כיום ובניטור נכון מדובר בסיבוך נדיר.
הריון מרובה עוברים הוא סיבוך שכיח יחסית כאשר מוחזר יותר מעובר אחד לרחם.
שיעורי ההצלחה להשגת הריון תלויים בעיקר בגיל האישה. בנשים צעירות מתחת לגיל 35 מדווח על שיעור הצלחה ממוצע של 30% למחזור טיפול (ובמקרים מסוימים למעלה מזה). בנשים מבוגרות יותר שיעור ההצלחה יורד משמעותית. מעבר לגיל 40 מדובר על פחות מ 10% למחזור טיפול. מעבר לגיל 43-44 נדיר להשיג הריון ולידה.

צילום רחם

צילום רחם הינו הדמיית רנטגן של חלל הרחם, תעלת צוואר הרחם ומעברי החצוצרות.
בצילום רחם לא ניתן לראות את רקמת הרחם עצמה, אולם ניתן לקבל מידע עקיף לגבי מבנה הרחם והאיברים הסמוכים לו.

סיבות לביצוע הבדיקה:

  1. הפרעת פריון שאינה ניתנת להסבר על ידי סיבות כגון הפרעת ביוץ או בדיקת זרע לקויה.
  2. הפלות טבעיות חוזרות.
  3. היסטוריה של לידה מוקדמת שהחלה בפתיחה פסיבית של צוואר הרחם או בירידת מים.

ביצוע הבדיקה:צילום רחם באיה מדיקל

אין כל צורך בהכנות מיוחדות לביצוע הבדיקה ואין צורך בצום. יש לדווח על אפשרות של הריון, רגישות לתרופות או חומרים (במיוחד ליוד), נטייה לדמם או נטילת תרופות נוגדות קרישה והיסטוריה של זיהומים אגניים.
הזמן המתאים לביצוע הבדיקה הוא בשבוע שלאחר סיום המחזור.

באמצעות צינורית מיוחדת מוזלף לחללי הרחם דרך צוואר הרחם חומר ניגוד המכיל יוד, אשר ייראה בבדיקה. חומר הניגוד ממלא את כל תעלת צוואר הרחם, חלל הרחם ומעברי החצוצרות. הפעולה נעשית תחת שיקוף רנטגן (הדמיה) רציף של התהליך, בניגוד לצילום שהוא הדמיה חד-פעמית.
משך הבדיקה הוא 10-20 דקות.

תוצאות הצילום מתקבלות מיידית לאחר הבדיקה, והמטופלת משתחררת עם התוצאות בידיה.
הבדיקה אומנם נחשבת לבדיקה פולשנית ויש לקבל הסכמה מדעת של המטופלת לביצוע הבדיקה, אולם הסיכון לסיבוכים (דוגמת דימום וזיהום) ותופעות לוואי הוא קטן מאוד. כאב חולף הוא תופעת הלוואי העיקרית, והוא נשלט היטב על ידי תרופות משככי כאב.

בחוגים הרפואיים בתחום רפואת נשים מקובלת ההנחה כי בתקופה המיידית לאחר ביצוע הצילום יש שיפור בסיכויי הכניסה להריון. הסיבה לכך אינה ברורה, אולם ההנחה היא כי הזלפת חומר הניגוד בלחץ משחררת חסימות קלות.

מה ניתן ללמוד מהבדיקה:

מצילום הרחם ניתן לקבל מידה רבה של מידע ראשוני אודות:

  1. רוחב צוואר הרחם (בעל משמעות לגבי הסיכון ללידות מוקדמות בהריונות הבאים והצורך לבצע תפירת צוואר הרחם).
  2. חלל הרחם וסדירות דפנותיו (איתור הידבקויות תוך-רחמיות, פוליפים רחמיים, שרירנים המתבלטים כלפי חלל הרחם, סטיות מולדות במבנה הרחם דוגמת רחם חד/דו-קרני, מחיצה רחמית, רחם כפול ועוד).
  3. פתיחות החצוצרות ופיזור חומר ניגוד בחלל הבטן (איתור חסימה בחצוצרה/ות והידבקויות בטניות הפוגעות בתפקוד החצוצרות).

גישות ניתוחיות

התקדמות הרפואה בכלל וכירורגיה בפרט הפכה חלק ניכר מהניתוחים להליכים הרבה יותר פשוטים עבור המטופלים בהשוואה לשנים עברו. הטכנולוגיות המתקדמות מאפשרות לבצע חלק ניכר מהניתוחים ללא צורך בחתכים נרחבים ועם זמן התאוששות והחלמה הרבה יותר קצרים.

נהוג לחלק את הגישות הניתוחיות בגינקולוגיה  למספר סוגים: כירורגיה לפרטומית, כירורגיה לפרסקופית- כירורגיה בעזרת רובוט והיסטרוסקופיה ניתוחית. לכל אחת מהשיטות יש יתרונות וחסרונות משלה, וההחלטה הסופית בנוגע לצורת התערבות בכל מקרה ומקרה מתקבלת על ידי  הרופא בהתאם למורכבות המחלה, הרקע הרפואי של המטופלת, גילה, מחלות רקע וכו'.

 

הגישה הלפרטומית, כלומר הגישה הפתוחה שדורשת את פתיחת חלל הבטן לרוב שמורה למקרים מסובכים יותר, בהם לא ניתן להגיע לתוצאות מרביות בגישה זעיר-פולשנית והכירורג מעדיף לקבל גישה מלאה אל האזור המנותח. אלה הניתוחים שנחשבים לקשים יותר עבור המטופלות,  הם מבוצעים בהרדמה מלאה ודורשים זמן אשפוז והחלמה ארוכים יותר.

 

עם התפתחות הכירורגיה הלפרוסקופית, הצורך בניתוחים לפרטומיים הולך ופוחת. היום ניתן לבצע מספר רב של ניתוחים בגישה זעיר-פולשנית. כלומר באמצעות מכשור מיוחד שמוחדר דרך חתכים קטנים בחלל הבטן. דרך החתכים הכירורג מחדיר לאזור המנותח את המכשור הנדרש לביצוע פעולה כירורגית ומצלמה עם מקור אור שמעבירה שידור וידאו לצוות הכירורגי ומאפשרת בעצם לכירורג להפעיל את המכשור הנדרש. זמן ההתאוששות אחרי הניתוחים האלה בדרך כלל קצר ואין צורך באשפוז ממושך. באיה מדיקל מבוצעים גם ניתוחים רובוטיים, שהם סוג של ניתוחים זעיר-פולשניים, בהם הניתוח מבוצע באמצעות זרועות הרובוט שנשלטים בידי הכירורג המנתח.

 

ניתוחים לפרוסקופיים הם בעצם חלק מכירורגיה אנדוסקופית שכוללת גם ניתוחים בעזרת היסטרוסקופ. בשיטה זו אין צורך בביצוע החתכים והגישה אל האזור המנותח מתבצעת דרך הנרתיק, מה שמאפשר התאוששות מהירה מהניתוח.

במרכז רפואי איה מדיקל מבצעים גם ניתוחים הסטרוסקפיים מורכבים, כגון: כריתת שרירנים גדולים, פוליפים גדולים, תיקון מומים בחלל הרחם הגורמים להפלות ולידות מוקדמות, וגם טיפול בהידבקויות בחלל הרחם הגורמים לאי פריון והפרעות בווסת.

בחירת מנתח מיומן ובעל ניסיון בניתוח שנבחר משמעותית ביותר להצלחת כל סוגי הניתוחים.

מומחי איה מדיקל הם פורצי דרך בתחום רפואת הנשים בישראל בכל הנוגע לניסיון ומיומנות טיפוליים וניתוחיים בגישות הכירורגיות המתקדמות ביותר. הניתוחים מתבצעים באסותא רמת החייל, שהינו בית החולים הכירורגי הפרטי הגדול והמתקדם בישראל.

היסטרוסקופיה אבחנתית והיסטרוסקופיה טיפולית

אולטרא-סאונד לא תמיד יגלה לכן ולרופאיכן את כל מה שאתן צריכות לדעת

מכשיר אולטרא סאונד, "האצבע השלישית" של הגיניקולוגים, נמצא כיום כמעט בכל מרפאה ומשמש, כשגרה, לאבחון בעיות רפואיות גיניקולוגיות, כמו גם לאשר בריאות תקינה. אבל אולטרא סאונד אינה בדיקה מדוייקת והיא "נכשלת", יחד עם הבדיקות הנלוות (פאפ או ביופסיה) באבחון כמה מהבעיות הגיניקולוגיות השכיחות, בהן: כאבים כרוניים באגן, דימומים תוך רחמיים, מומים ברחם, הימצאות גופים זרים ברחם, גורמים לאי פריון ועוד. בנשים שמנות ובנשים שרחמן נוטה אחורה, יהיה קושי לאבחן על ידי אולטרא סאונד. אצל נשים שסובלות מווגיניסמוס, למשל, לא ניתן לבצע אולטרא סאונד וגינלי. אם הבעיה מיקרוסקופית, למשל פוליפ קטן, אמצעי הדמייה כמו אולטרא סאונד לא יצלח באיתורו. ככלל הדמיה באיכות טובה, המסייעת באבחון תלויה במיומנותו ובנסיונו של הרופא.

מהן הבעיות הרפואיות שאולטרא-סאונד לא יכול לזהות? אילו מצבים צריכים להדליק נורה אדומה? מתי מומלץ לנשים לדרוש לעבור היסטרוסקופיה אבחנתית ועל פי המימצאים היסטרוסקופיה טיפולית ולהימנע ממסע מייגע של אבחונים עקרים ובדיקות מיותרות.

דימומים

מומלץ לנשים הסובלות מדימומים מרובים שמתבטאים במחזור וסת קשה, או בשינוי באורך המחזור ובכמות הדימום בזמן הווסת להיבדק על ידי רופא נשים. כל הפרשה דמית לא טיפוסית, למשל דימום בין מחזורי הווסת או דימום בגיל המעבר, עשויה לעורר חשד להימצאם של גידולים שפירים (פוליפ, מיומה), טרום ממאירים או ממאירים ברחם. רוב הנשים, תעבורנה בדיקת פאפ בצוואר הרחם ותטופלנה בתחילה בטיפולים הורמונליים. חלל הרחם, ייבדק על ידי אולטרסאונד, או בביופסיה עם מימצאים תקינים. אבל, אולטרא סאונד לא תמיד מאתר גידולים בחלל הרחם.

כישלון בטיפולי פריון

אחרי שנה של טיפולי פריון שלא צלחו (שני מחזורי הפרייה חוץ גופית) והפלות חוזרות (שלוש הפלות רצופות עד גיל 30 ושתי הפלות אחרי גיל 30) מומלץ לבדוק את חלל הרחם ולשלול מומים רחמיים. לרוב האישה לא מודעת לקיומם כי הם אינם מאופיינים בתסמינים כלשהם. המום הנפוץ הוא מחיצה תוך רחמית. רחם דו קרני, רחם חד קרני ורחם כפול. בדיקת אולטרסאונד, נכשלת לא אחת באיתור המומים, בעת בירור המקור לאי הפריון.
לאבחון מומים נדרשת בדיקת MRI, אך הבדיקה לא תמיד נגישה, בשל עלותה וזמינותה. אולטרסאונד לא יוכל לאתר בעיות רבות נוספות המביאות לאי פריון, בהן: רירית רחם דקה ולא תקינה, "מצולקת" כתוצאה מדלקות או מהפלות. הידבקויות ברחם, או רירית רחם מנוונת, שלא מאפשרת היווצרות הריון תקין.

עקרות

המקור לכ- 50% ממצבי העקרות הם גידולים (מיומה או פוליפ), דלקות, או חסימת חצוצרות שמונעת את מעבר הביציות מהשחלה לחלל הרחם. ניתן לאתר ולטפל במצבים אלה, אך בדיקת אולטרסאונד כושלת באבחונם, בחלק מהמקרים.

הימצאות גופים זרים ברחם

החל מהתקן תוך רחמי (כאשר לא רואים את החוט), דרך חוטים של ניתוח קיסרי שלא נמסו ברחם ועד למכשור רפואי ששימש לביצוע הפלה. במקרה של התקן שהלך לאיבוד, נשים מופנות לאולטרסאונד לצורך איתור ההתקן ושליפתו, אך הבדיקה תאתר רק התקנים העשויים ממתכת.

שאריות "הריוניות" שנותרו אחרי הפלה או לידה

דימומים מוגברים או שינוי במחזור הווסת לאחר הפלה תרופתית, הידועה כבעלת אחוז גבוה של כשלונות, צריכים להדליק נורה אדומה, כי לרוב מעידים כי ברחם נותרו שאריות מההריון. בלידות בהן השליה שהוצאה לא היתה שלמה מסיבות שונות במקרים של זיהומים מלווים בחום, דימומים, אי קבלת וסת בין 4–6 ימים אחרי הפסקת הריון או לידה, חובה לעקוב אחרי האישה ולוודא שהרחם "נקי". באולטרסאונד לא תמיד נצליח להעריך ולאבחן את היקף וחומרת הממצא.

אדנומיוזיס

כאשר רירית הרחם חודרת לדופן הרחם ובעקבותיה בכל מחזור וסת, נוצרים "כיסי" דם בדופן הרחם. בחלק מהמקרים אדנומיוזיס יופיע ללא תסמינים. באחרים ילווה בדימום מוגבר ובכאבים בזמן הווסת ולאחריה. אבחון אדנומיוזיס כרוך בנטילת ביופסיה מדופן הרחם. בדיקה לא נעימה, בלשון המעטה ולא תמיד מדוייקת, משום שאינה בוחנת את עומק הרחם. אדנומיוזיס הוא אחת הסיבות לכריתת רחם לא הכרחית.

דימום לאחר קיום יחסי מין

בכל גיל כל מקרה של דימום אחרי קיום יחסי מין דורש בירור. מצב זה מעיד לרוב על בעיה בנרתיק או בצוואר הרחם. הבדיקה הראשונית היא הסתכלות בנרתיק ובדיקת צוואר הרחם, באמצעות פאפ וקולפוסקופיה. במידה ולא נמצאו ממצאים חריגים, יתכן והבעיה נובעת מבעיות עמוקות שמקורן בחלל הרחם. אולטרסאונד, פאפ וקולפוסקופיה (בחינת צוואר הרחם במיקרוסקופ וביופסיה) לא תמיד מאתרות ומאבחנות בעיות רפואיות.

נשים בקבוצות סיכון

מומלץ לנשים הנמצאות בקבוצות סיכון להתהוות בעיות פתולוגיות ברחם, לעבור היסטרוסקופיה אבחנתית שגרתית תקופתית, בדומה לקולונוסקופיה או גסטרוסקופיה לקבוצות סיכון. ביניהן: נשים עם עודף משקל (רקמת שומן מפרישה אסטרוגן ומגבירה את הסיכון לגידולים שפירים וממאירים ברחם. לנשים עם סיפור משפחתי של גידולים גניקולוגיים ממאירים. לנשים הסובלות מסרטן השד ומטופלות בתרופות הורמונליות כמו טמוקסיפן. לנשים בטיפולי פריון ולנשים הנוטלות טיפול הורמונלי חליפי לתקופה ארוכה.

אודות היסטרוסקופיה אבחנתית וטיפולית

את התופעות המתוארות מאבחנים בדיוק מירבי, על ידי היסטרוסקופיה אבחנתית. בבדיקה, מחדיר הרופא סיב אופטי דקיק שמאפשר התבוננות על חלל הרחם. במידה ומתגלה ממצא חשוד, הרופא יזמין את המטופלת להיסטרוסקופיה טיפולית. הטיפול ייעשה בחדר פעולות ייעודי או בחדר ניתוח. גם כאן יוחדר לרחמה של המטופלת סיב אופטי, אולם הפעם יתווסף לו מכשור ניתוחי, שנועד להסיר את הממצא החריג.
נוכח ההתקדמות הטכנולוגית ברפואת נשים, ניתן לבצע כיום היסטרוסקופיה אבחנתית ולטפל מיד, על ידי ההיסטרוסקופ בממצאים שנתגלו. גישה טיפולית זו נקראת בשם See & Treat.
היסטרוסקופיה אבחנתית וטיפולית, הינו כלי טיפולי יעיל ומוכח, המעניק לרופאים אפשרות "לחסוך" מנשים ניתוחים מיותרים, הרדמה אפשרית, התאוששות ארוכה, כאבים, אובדן ימי עבודה ועוד.
הבדיקה נכללת וממומנת בסל הטיפולים הציבורי.

הרופאים המבצעים באיה מדיקל את הפעולה :

דר' קובי כהן, דר' דב לקסמן, דר' נועם סמורז'יק , ודר' רן קידר.

 

כירורגיה לפרטומית (פתוחה)

עם התפתחות הכירורגיה הלפרוסקופית, זעיר-פולשנית, יש לעיתים תחושה כי כירורגיה לפרטומית הולכת ונעלמת מן העולם. לא רק שמדובר בתחושה מוטעית, חשוב לוודא גם שכירורג שמבצע ניתוח מכל סוג שהוא, גם אם מלכתחילה מדובר בניתוח לפרסקופי, מיומן גם בביצוע הניתוחים הלפרטומיים.

 

ניתוח לפרטומי הוא ניתוח שכולל פתיחת חלל הבטן והוא מבוצע בהרדמה מלאה. אף על פי שבתור מטופלים היינו מעדיפים ניתוח שכולל רק חתכים קטנים ומאפשר זמן התאוששות קצר והחלמה מהירה, במילים אחרות, בתור חולים היינו אולי מעדיפים ניתוח לפרסופי, הדבר לא תמיד מתאפשר ולא תמיד יעיל. בחלק מהמקרים דווקא הניתוח הלפרטומי, הוא האופציה הכירורגית המועדפת. בראש ובראשונה, זה קורה במקרים בהם חשוב לכירורג לראות היטב את האזור המנותח ולא רק דרך עינית המכשור המוחדר לגוף. לכן במרבית המקרים של ניתוחים אונקולוגיים ברירת המחדל הוא ניתוח לפרטומי שמאפשר לכירורג התבוננות מיטבית על האזור המנותח. בפתיחה של חלל הבטן לכירורג יש אפשרות לראות גם את מצבם של האיברים הסמוכים, תהליכים פתולוגיים בהם, ממצאים שלא זוהו במהלך האבחון וכו'. כשיש חשיבות לניקוי מקסימאלי של האזור מתאים ממאירים, יש צורך לפתוח את אזור הניתוח בפני המנתח ולספק לו גישה ויזואלית מלאה לכל האיברים.

 

גם מבנה גופו של המטופל לא תמיד מאפשר ניתוח לפרוסקופי. כך, למשל, בנשים מלאות לעיתים יש בעיה לבצע ניתוחים לפרסקופיים, היות ושכבת שומן עבה מגבילה מאוד את המנתח ולעיתים הופכת את הניתוח באמצעות מכשור לבלתי אפשרית. במקרה הזה האופציה היחידה היא לפתוח את חלל הבטן ולאפשר לכירורג להגיע לאיבר הזקוק לניתוח.

 

כמעט כל הניתוחים הדחופים מבוצעים גם הם בשיטה הפתוחה. גישה לפרסקופית דורשת יותר זמן, וכשנשקפת סכנה לחייו של המטופל ויש צורך בנקיטת פעולה מידית, לרוב אין אפשרות להכין ולבצע ניתוח לפרסקופי. במקרה הזה הבחירה היא לבצע בצורה מהירה את פתיחת חלל הבטן ולקבל גישה מידית לאזור הפגוע. גם במקרה של סיבוך בניתוח לפרסקופי, לרוב בוחר הכירורג לעבור לגישה הפתוחה, לפתוח את חלל הבטן, לאמוד את היקף הנזק ולתקן אותו בצורה מהירה ובגישה ישירה. זוהי גם אחת הסיבות לחשיבות בחירת רופא שמיומן הן בשיטה הלפרסקופית, והן בשיטה הלפרטומית, היות ולא ניתן לחזות מראש סיבוכים שונים ונדירים, וכל מטופל היה רוצה לדעת שהמנתח שלו מסוגל להשלים את הניתוח בכל גישה שבה יצטרך לנקוט על מנת להגיע לתוצאות הטובות ביותר.

 

עם התפתחות המכשור הלפרסקופי גדל מגוון הניתוחים שניתן לבצע באמצעות הגישה זעיר-פולשנית. כירורג מיומן ומנוסה שמצויד במכשור המתקדם ביותר מסוגל לבצע בשיטה לפרסקופית גם ניתוחים שעד לא מזמן נחשבו ניתוחים לפרטומיים בלבד. יחד עם זאת, כפי שכבר צוין, חשוב לוודא שהמנתח מסוגל בעת הצורך לעבור משיטה לפרסקופית לשיטה הלפרטומית ולסיים את הניתוח גם בגישה הפתוחה, היות ובחלק מהמקרים זו הדרך היחידה להשלים את הניתוח ללא סיבוכים וללא צורך בהתערבויות כירורגיות חוזרות.

 

הרופאים הכירורגים של "איה מדיקל" צברו ניסיון רב בביצוע כל סוגי הניתוחים, לפרסקופיים ולפרטומיים כאחד. מיומנותם מאפשרת להתאים את סוג הניתוח הטוב ביותר לכל מטופלת ולבצע אותו על הצד הטוב ביותר, וזאת על מנת להבטיח את התוצאה האופטימאלית לבריאות האישה.

כירורגיה אנדוסקופית

פריצת הדרך המשמעותית ביותר בשטח הכירורגיה הגיניקולוגית בעשורים האחרונים, שייכת ללא ספק להוספת האנדוסקופיה הניתוחית לשימוש המנתחים. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית, ובמהלכה מוחדרים לבטן מצלמת וידיאו זעירה, מקור אור וכלים זעירים לשם ביצוע הפעילות הניתוחית.
יתרונותיו המשמעותיים של הניתוח האנדוסקופי נובעים מכך שאינו דורש פתיחת בטן.

תודות לכירורגיה הזעיר-פולשנית, פרמטרים כמו משך האשפוז (ניתוחים שעד לא מכבר דרשו אשפוז ממושך ותקופת החלמה ארוכה ניתנים לביצוע במסגרת אשפוז יום בלבד), שיעור הכאבים לאחר ניתוח, הצורך במשככי כאבים, ההחלמה והתוצאות הקוסמטיות, שופרו באופן משמעותי. עקב כך, קיימת דרישה הולכת וגוברת מצד המטופלות ליתר שימוש בשיטה ניתוחית זו.

הכירורגיה האנדוסקופית בתחום רפואת נשים כוללת 2 גישות:

כירורגיה לפרוסקופית

כירורגיה לפרסקופית היא שיטת ניתוח המבוססת על חדירה לבטנו של המנותח דרך מספר חתכים קטנים בדופן הבטן, וביצוע הניתוח בפיקוח מצלמה, המעבירה לצוות הרפואי שידור וידיאו של מקום הניתוח.
באמצעות לפרוסקופיה ניתן לבצע גם ניתוחים רחבים יותר, כגון: כריתת שחלות, כריתת רחם וכריתת מוקדי אנדומטריוזיס החודרים לדופן המעיים ולשלפוחית השתן.
יתרונה של הלפרוסקופיה הוא בהתאוששות המהירה מן הניתוח, בצורך המופחת במשככי כאב, בשיעור נמוך יותר של זיהומים לאחר ניתוח ובשיבה מהירה לפעילות שגרתית.
משך האשפוז לאחר ניתוח לפרוסקופי הינו 24 שעות.

כירורגיה היסטרוסקופית

ניתוח היסטרוסקופי הינו אחד מהניתוחים המתקדמים והחדשניים בתחום הניתוחים הגיניקולוגיים. מדובר בניתוח שאינו פולשני, שבמהלכו בנוסף לסיב האופטי ניתן להחדיר מכשור נוסף, כמו מספריים, אוחז רקמה, סיבי לייזר וסוגים שונים של אלקטרודות חשמליות, המאפשרים טיפול בממצאים השונים. הטיפול נעשה בהרדמה מקומית/כללית.

שיטה ניתוחית זו מאפשרת לאישה לקבל את הטיפול האיכותי והמתקדם ביותר, ברמת הסיכון הנמוכה ביותר לסיבוכים, בתקופת אשפוז קצרה ושיבה מהירה לאורח חיים רגיל.

כירורגיה רובוטית

השימוש ברובוט לניתוחים גינקולוגיים מחלות שפירות וממאירות – דר' רם איתן

מהו ניתוח רובוטי?

כירורגיה רובוטית באיה מדיקלניתוח רובוטי הוא סוג של ניתוח זעיר פולשני. משמעות המונח "זעיר פולשני" הוא שבמקום לבצע חתכים גדולים, נעשה שימוש בכלים כירורגיים זעירים המוכנסים לגוף דרך חתכים קטנים של כמה מילימטרים.

כאשר אנו מבצעים ניתוח זעיר פולשני בעזרת הרובוט, אנו מרכיבים את הכלים הכירורגים על הזרועות הייחודות של הרובוט. זרועות הרובוט מאפשרות טווח מרבי של תנועה ודיוק, כאשר זרוע נוספת נושאת מצלמה תלת מימדית המספקת תמונה מוגדלת ברזולוציה גבוהה המנחה את המנתח במהלך הניתוח.

המנתח הוא השולט בכל זרועות הרובוט, במכשירים ובמצלמה. המנתח מפעיל את כל הזרועות הנמצאות בתוך הגוף המטופל, תוך התבוננות במסך במהלך כל הניתוח. המידע המתקבל על מסך הרובוט מפורט ומדויק יותר משכל עין אנושית יכולה לספק. כל תנועה של המנתח נעשית עם בקרה ומשוכפלת על ידי הרובוט. בעת הצורך, המנתח אף יכול לשנות את קנה המידה של תנועות הרובוט. בנוסף מעוצב הרובוט כך שעיניו וידיו של המנתח מצויים במנח מיטבי המצמצם באופן משמעותי את עייפות המנתח. הרובוט אינו פועל לבד וזז רק בהתאם לתנועותיו של המנתח.

יתרונותיו של ניתוח רובוטי

הפחתה באיבוד דם

במהלך ניתוח עם רובוט יש פחות איבוד דם מניתוח רגיל פתוח וככל הנראה גם לעומת ניתוח לפרסקופי. לכן יש פחות צורך בעירוי דם גם במהלך פעולות כירורגיות מורכבות.

אפשרות דיוק גבוהה יותר

ההדמיה המעולה של אתר הפעולה, התמונה התלת מיימדית, החדות הגבוהה והמוגדלת של אתר הניתוח, מאפשרת הדמיה מצוינת של כלי הדם, ואיברים אחרים במהלך הניתוח. הללו מגדילים את דיוק הפעולה ועוזרים מאד בהפחתת נזק לאיברים סמוכים.

פחות צלקות

כאשר ניתוח מבוצע עם רובוט, החתכים הם מזעריים וקטנים מאד בהשוואה לחתכים ולצלקות הנותרות לאחר ניתוח פתוח.

הפחתה בכאב

מאחר והחתכים בניתוח עם רובוט קטנים יותר, גם הכאב שלאחר ניתוח הוא מופחת מהחתך בבטן המתבצע בניתוח פתוח. בנוסף, ייתכן שיש פחות מניפולציה של אתרי החתך בהשוואה לניתוח לפרוסקופי וזה עשוי להפחית עוד יותר את הכאב שלאחר הניתוח.

התאוששות מהירה יותר ומשך אישפוז קצר יותר

רוב החולות שעברו כריתת רחם רובוטית היו מסוגלות לחזור לפעילות רגילה בתוך 2 עד 3 שבועות, בהשוואה ל -6 עד 8 שבועות בניתוח פתוח.

הפחתה בסיבוכים

בהשוואה לניתוח פתוח, כריתת רחם בניתוח פולשני זעיר עם רובוט נמצא קשור עם סיכון מופחת לסיבוכים, כולל זיהום של אתרי החתך.

מהסיבות האלה, ניתוח בסיוע רובוט מפשט את הליך הניתוח, שהוא קשה מטבעו, גם עבור המנתח וגם עבור המטופלת.

כירורגיה רובוטית בגניקולוגיה – ניתוחים שפירים

מגוון רחב של מצבים שפירים (לא סרטניים) יכולים להשפיע על מערכת הרבייה. מצבים גינקולוגים שכיחים כמו שרירנים (גידולים שאינם סרטניים בדופן הרחם), אנדומטריוזיס, או צניחה (נפילה או החלקה של הרחם) יכולים לגרום לכאב לטווח ארוך באגן, דימום וסת מופרז, ו / או סימפטומים אחרים.

כאשר טיפול תרופתי ואפשרויות לא ניתוחיות אחרות אינם מקלים על הסימפטומים, ניתוח עשוי להיות מומלץ. הניתוח יכול לספק פתרון יעיל, לטווח ארוך, למגוון רחב של מצבים גניקולוגיים.

לפי הסטטיסטיקה כיום, אחת מכל שלוש נשים בארצות הברית תעבור כריתת רחם לפני גיל 60.

א. כריתת רחם רובוטית

כריתת רחם לעיתים יכולה להתבצע דרך הנרתיק. אבל, כאשר הרחם רחב, או אם יש צלקות פנימיות מניתוח קודם או בשל סיבות אחרות, עד היום היה צורך לבצע את כריתת הרחם בבטן פתוחה.

כריתת רחם בבטן פתוחה דורשת חתך אורכי או רוחבי מתחת לטבור. הליך זה כרוך בכאב, פעמים רבות יש צורך במתן תרופות חזקות, סיכון לזיהום, ואובדן דם. לאחר הניתוח, נדרשת תקופת החלמה ארוכה (לעתים 6 שבועות) ובנוסף, מטופלות רבות אינן מרוצות מהצלקת והחולשה בשרירי בטן שנגרמו בעקבות החתך.

כריתת הרחם הרובוטית מתגברת באופן משמעותי על האתגרים הללו.

כריתת רחם רובוטית מבוצעת כדי להקל על התסמינים הקשורים למחלות שפירות של הרחם, כולל שרירנים, דימום חריג, כמו גם מצבים הקשורים לכאב כרוני באגן כגון אנדומטריוזיס. ניתוח בסיוע רובוט נכנס לשימוש רחב יותר בניתוחים אלה, וזאת משום שהוא מאפשר הדמיה מצוינת של כלי הדם, הרחם והרקמה שמסביב, כמו גם יכולת משופרת של תפירת הנרתיק לאחר הסרת הרחם וצוואר הרחם. במהלך כריתת רחם רובוטית יש כמות מופחתת של אובדן דם במהלך הניתוח.

בתנאים שפירים מסוימים, ניתן יהיה לבצע 'כריתת רחם על-צווארית' בסיוע רובוט. בניתוח זה מסיר המנתח את הרחם אך משאיר את צוואר הרחם בשלמותו.

ב. כריתת שרירן רובוטית

בעוד כריתת רחם היא הליך בטוח יחסית, הוא אינו מתאים או נחוץ לכלל הנשים.

לדוגמה, כריתת שרירן היא אלטרנטיבה ניתוחית לכריתת רחם. כריתת השרירן יכולה להיות אופציה עבור נשים עם שרירנים שרוצות לשמר את הפוריות ו / או הרחם שלהן. כריתת שרירן רובוטית מבוצעת על מנת לטפל בשרירנים שגורמים לתסמינים כגון לחץ באגן, דימום ווסתי כבד, ואי נוחות כללית באגן. ניתוח בסיוע רובוט נכנס לשימוש רחב יותר בתנאים האלה, כי הוא מאפשר הדמיה מעולה של השרירנים והרקמות הסובבות, וגם מספק למנתח יכולת משופרת של תפירת הרחם, וכתוצאה מכך פחות אובדן דם במהלך הניתוח, בהשוואה לניתוח פתוח או לפרוסקופי.

ג. כירורגיה רובוטית לצניחת איברי האגן

במקרים של צניחת אברי האגן, מתבצע ניתוח בסיוע רובוט לתליית הנרתיק מעצם העצה (עצם משולש גדולה הממוקמת בחלק האחורי העליון של האגן). הניתוח הרובוטי מבוצע במטרה לתקן צניחה ו / או פריצה של הנרתיק, הרחם, ושלפוחית השתן (צניחת שלפוחית). בהליך זה, שנעשה בדרך כלל במקביל לכריתת רחם רובוטית, מתבצעת הרמה של הנרתיק ושלפוחית השתן למיקום האנטומי הנורמלי שלהם. ניתוח רובוטי זה יכול גם להתבצע אצל נשים שסבלו מצניחה של הנרתיק ולפעמים גם של המעיים, לאחר כריתת רחם קודמת.

ביצוע ניתוח זה נעשה גם בשיטה המסורתית של בטן פתוחה, אך הניתוח בשיטה הרובוטית ימנע את הצורך בחתך בטני. נשים שעברו הליך זה בניתוח רובוטי מסוגלות לחוות התאוששות פחות כואבת עם חזרה מהירה באופן משמעותי לפעילות רגילה לעומת ניתוח פתוח.

כירורגיה רובוטית בגינקולוגיה – מחלות ממאירות

מגוון רחב של סוגי סרטן יכול להשפיע על מערכת הרבייה של האישה, אשר מורכבת מהרחם, הנרתיק, השחלות והחצוצרות. הסוגים הנפוצים ביותר הם סרטן צוואר הרחם, רירית הרחם (רחם) וסרטן השחלות.

הסוג המסוים של הסרטן, והתקדמות המחלה, יקבעו את אפשרויות הטיפול הזמינות למטופלת. לנשים עם סרטן, לעיתים קרובות כבר בשלב מוקדם מוצע לעבור ניתוח להסרת הרחם. בהליך זה, הרופא יכול גם להסיר את השחלות, החצוצרות ו / או בלוטות הלימפה.

אבחנה של גידול גיניקולוגי ממאיר, לא תמיד מחייבת ניתוח פתוח גדול כמו בעבר. חלק מהפרוצדורות הכירורגיות הנרחבות והמסובכות הדרושות יכולות כעת להתבצע בסיוע הרובוט באותה יעילות, תוך צמצום התחלואה לאחר הניתוח והחשת ההחלמה, ללא פשרה אונקולוגית.

כריתת רחם רובוטית

במקרים של סרטן גינקולוגי כגון סרטן הרחם או צוואר הרחם, כריתת רחם עשויה להיות האופציה הטיפולית הטובה ביותר. הסוג של כריתת רחם יהיה תלוי בהיסטוריה הרפואית והבריאותית של המטופלת, כמו גם בהיקפו של הגידול הסרטני. כריתת רחם מסורתית לסרטן הגינקולוגי המבוצעת באמצעות ניתוח בטן פתוח, דורשת פעמים רבות חתך אנכי ארוך (מעצם הערווה עד מעל לטבור). כריתת רחם בבטן פתוחה כרוכה כמעט תמיד בכאב לאחר הניתוח, וכוללת מתן תרופות, סיכון לזיהום ואובדן דם משמעותי במהלך ניתוח. לאחר הניתוח, החלמה ארוכה (בדרך כלל 6 שבועות) היא הכרחית. בנוסף, חולות רבות אינן מרוצות מהצלקת שהותיר החתך הניתוחי.

הניתוח בשיטה הרובוטית ימנע את הצורך בחתך בטני. נשים שעברו הליך זה בניתוח רובוטי מסוגלות לחוות התאוששות פחות כואבת עם חזרה מהירה באופן משמעותי לפעילות רגילה לעומת ניתוח פתוח וכאמור באותה יעילות וללא פשרה אונקולוגית.

א. ניתוח רובוטי לסרטן רירית הרחם

הטיפול הכירורגי בסיוע רובוט לטיפול בסרטן רירית הרחם, כולל כריתת רחם רובוטית (הכוללת הסרה של הרחם וצוואר הרחם) יחד עם הוצאת שחלות וחצוצרות דו צדדית רובוטית וכן וסדרה של דגימת רקמות (בלוטות לימפה ולעתים אף אומנטום) כדי לאמוד את היקף-המחלה. אלה הם צעדי מפתח המשמשים כדי להנחות כימותרפיה או קרינה לאחר הניתוח.

צעדים אלה, הם קריטיים שכן הם מאפשרים לאונקולוג לקבוע את היקף הסרטן, ולקבל את ההחלטות על הטיפול הכימותרפי והיבטים אחרים של הטיפול.

בכל העולם, מקובל הניתוח בסיוע רובוט ככלי ניתוחי מצוין לטיפול בסרטן רירית הרחם.

ב. ניתוח רובוטי לסרטן צוואר הרחם

בסרטן צוואר הרחם בשלב מוקדם ניתן לטפל באמצעות טיפול בהקרנות או הסרה כירורגית של הסרטן. הטיפול הכירורגי הדרוש למצב זה, הוא כריתת רחם רדיקלית, אשר כרוכה בהסרת הרחם, צוואר הרחם, רקמת החיבור של צוואר הרחם משני הצדדים ונרתיק עליון, בשילוב עם כריתת בלוטות לימפה אגניות (הסרה מלאה של בלוטות הלימפה באגן). במקרים בהם הגידול קטן והמטופלת רוצה לשמר את האפשרות להרות בעתיד, עשויה להיות אפשרית פרוצדורה רדיקאלית שבה כל האיברים הנ"ל מוסרים בניתוח, פרט לרחם. הבחירה באפשרות זו יכולה להיות מוכרעת רק לאחר דיון זהיר של המטופלת עם אונקו-גינקולוג.

הניתוח הרובוטי מתאים לשתי האופציות, הודות להדמיה המעולה של שדה ההפעלה, עובדה המשפרת את היכולת של המנתחים לבצע את החתכים הקפדניים הנדרשים בניתוחים אלה.

ג. ניתוח רובוטי לסרטן השחלות בשלב מוקדם

ניתוח בסיוע רובוט יכול לשמש גם לטיפול בסרטן השחלות. בשלב מוקדם, במקרים בהם הסרטן מוגבל לשחלות, הטיפול הסטנדרטי הוא כריתת רחם פשוטה רובוטית (הכוללת הסרה של הרחם וצוואר הרחם) יחד עם הוצאת חצוצרות וכריתה שחלות דו צדדית (הסרה כירורגית של שתי השחלות והחצוצרות). בנוסף, הפעולות הדרושות במהלך ניתוח לסרטן שחלה מוקדם הן: דגימת בלוטות לימפה מבלוטות הלימפה באגן והבטן, הסרה כירורגית של כיסוי השומן של הבטן, שטיפת הציפוי הפנימי של הבטן ולקיחת דגימת רקמה מרובה של ציפוי זה.

הרובוט מאפשר את ביצוע הפעולות הללו בבטחון רב וביעילות גבוהה מאד.

לסיכום:

מחלות רבות דורשות התערבות ניתוחית כדי להביא לריפוי או לכוון טיפול. מטרתנו כמנתחים היא לבצע את הפעולות הניתוחיות הדרושות בדיוק המרבי האפשרי, עם תופעות לוואי קטנות ככל האפשר ולאפשר למטופלות התאוששות מהירה ככל שניתן. התקדמות הטכנולוגיה אפשרה לבצע חלק גדול מהניתוחים בגישה זעיר פולשנית והטכנולוגיה הרובוטית מאפשרת לבצע ניתוחים זעיר פולשניים בדיוק רב יותר תוך ניצול היתרונות הגדולים של מערכת ממוחשבת ומתקדמת.

אנטומיה

רחם, בהיותו איבר בו שוכן העובר במשך כל תקופת ההיריון, נתפס אצל רבים כאחד האיברים החשובים ביותר לבריאות האישה. אף שקשה למדוד את חשיבות איבר זה או אחר, אין ספק, כי לרחם תפקיד חשוב מאוד לאורך כל חיי האישה.

הרחם הוא איבר שרירי דמוי אגס השוכן באזור הבטן התחתונה, באגן הירכיים. לפני הרחם נמצאת שלפוחית השתן, ומאחריו המעי הישר. בממוצע שוקל הרחם 50 גרם ואורכו כ-8 ס"מ. כמובן, בהריון גדל הרחם בצורה משמעותית: עד 1 ק"ג (ללא משקל העובר) ועד 33 ס"מ אורך. לאחר הלידה הרחם מתכווץ בחזרה, אף שלרוב תמיד נשאר מעט יותר גדול מאשר היה לפני ההיריון. הגדילה של הרחם מתרחשת עקב התארכות סיבי השריר וללא גדילה במספרם של הסיבים.

מבנה הרחם

הרחם מזכיר בצורתו משולש בעל שלושה פתחים. הפתח התחתון, בצד הצר של "משולש" הרחם, הוא צוואר הרחם שיוצא לנרתיק. בצד העליון, הרחב יותר של הרחם, שנקרא גם קרקעית הרחם, ישנם שני פתחים שיוצאים אל החצוצרות שבצדן השני נמצא פתח השוכן קרוב לשחלה. כשהביצית יוצאת מהשחלה במהלך הביוץ היא נכנסת לתוך החצוצרה ועוברת דרכה עד להגעה לדופן הרחם. אם במהלך שהייתה בחצוצרה הביצית הופרתה, היא עשויה להתחבר לדופן הרחם, ובכך יתפתח ברחם היריון.

הרחם עצמו מורכב משלוש שכבות:

  • השכבה החיצונית היא מעטפת הרחם.
  • השכבה האמצעית היא העבה ביותר והיא נקראת שריר הרחם. השרירי החלק הזה מהווה את רוב הרחם.
  • השכבה הפנימית היא רירית הרחם. בעצם, השכבה הפנימית מורכבת משתי שכבות: שכבת הרירית הקבועה, שעוטפת את דופן הרחם מבפנים תמיד, ושכבת הרירית הפונקציונאלית שמתעבה מדי חודש ונושרת במהלך הווסת החודשי במידה ולא התפתח הריון.

תפקיד הרחם

התפקיד העיקרי של הרחם הוא לשכן את העובר לאורך כל ההיריון. הרחם מתרחב מאוד במהלך ההיריון ובכך מאפשרת לעובר לגדול עד לגודל בו הוא יוכל לשרוד בחוץ. מערכת הדם המזינה את הרחם מאפשרת לתינוק שמחובר לדופן הרחם באמצעות שליה לקבל את כל הנדרש לו להתפתחות. במהלך לידה הרחם, בהיותו שריר חזק, מתכווץ בצורה אינטנסיבית (צירים) ובכך גורם לעובר לנוע לכיוון הנרתיק ואוויר העולם.

מצבים חריגים

  • אצל רוב הנשים נוטה הרחם קדימה, אך אצל כ-18% מהנשים הרחם הוא "רחם אחורי", כלומר הוא נוטה אחורה, לכיוון המעי.
  • כאשר תהליך התפתחות תקינה של הרחם בעובר השתבש, נותר לעיתים מצב של "רחם דו-קרני" או רחם עם מחיצה, ולפעמים רחם כפול.
  • מומים נוספים במבנה הרחם הם נדירים ביותר ונוצרים לרוב כתוצאה מפגיעה בתהליך התפתחות תקין של הרחם בעובר.

רחם שרירני

מיומה –זוהי מילה שנשים רבות שומעות מהרופא המטפל שהן. מיומה או בשמה העברי, השרירן, זהו גידול שפיר שמתפתח ברחם. השרירן הוא גידול נפוץ מאוד שמתפתח אצל כרבע עד שליש מהנשים. אם מסתכלים על אוכלוסיית הנשים מעל גיל 50, מספר הנשים הסובלות ממיומות ברחם מגיע כבר למחצית. שמו של הגידול "שרירן" מרמז על אופיו והוא אכן מתפתח בדופן שריר הרחם. פעמים רבות מתפתחים בדופן הרחם מספר שרירנים בגדלים שונים. המיומה מתפתחת כאשר מספר תאי שריר יוצאים משליטה של המערכת החיסונית וגדלים פי מאות ואלפים בגודלם.

מהם התסמינים?

  • דימום וסתי מוגבר ו/או לא סדיר – זהו הסימפטום הנפוץ ביותר של התפתחות השרירן ברחם.
  • כאבי גב תחתון
  • כאבים בעת קיום יחסי מין
  • לחץ על שלפוחית השתן – במידה ומדובר במיומה גדולה
  • אי פריון או הפלות טבעיות וסיבוכי לידה

לצד כל אלה ישנם מקרים רבים בהם להתפתחות השרירנים אין כל סימפטומים והאישה חיה אתם במשך שנים רבות בלי להרגיש.

כיצד מאבחנים מיומה?

לרוב הנשים פונות לרופא בעקבות דימום וסתי מוגבר או בלתי סדיר, אף שבעיות הדימום עשויות לבשר על מגוון רחב של בעיות ולאו דווקא על המצאות שרירן ברחם. בהתאם לתלונות האישה ובעקבות הבדיקה במרפאה הרופא מפנה את האישה לבדיקות נוספות. לרוב הבדיקות כוללות אולטרסאונד להדמיית חלל הרחם, בדיקת דם לקביעת הפרופיל ההורמונאלי ו ולרוב גם היסטרוסקופיה אבחנתית, שחשובה באבחנה התוך רחמית אותה ניתן לעשות כבר במרפאת הרופא ללא צורך בהרדמה.

כיצד מטפלים במיומה?

לא כל מיומה מחייבת טיפול. במקרים רבים הטיפול היחיד שנקבע הוא מעקב, וזאת במקרים שהמיומה לא מפריעה לאישה, לא פוגעת באיכות החיים שלה ומתפתחת לאט.

במקרה והאישה סובלת בדימומים קשים, כאבים או סיבוכים חמורים יותר, דוגמת הפלות חוזרות, הרופא מתאים לה אחת מהאופציות הטיפוליות הקיימות.

  • טיפול תרופתי – עד לא מזמן הטיפול התרופתי המסורתי לא אפשר לטפל מהשרירנים, אך ניתן להקטין את התסמינים, להפחית את הדימום וכו'. לאחרונה אושרה בארץ תרופה חדשנית בשם Esmya שפועלת לא רק להפחתת התסמינים הנלווים למיומה, אלא לכיווץ המיומה עצמה. התרופה מונעת את אספקת הדם למיומה וגורמת להרס תאיה, מה שבסופו של דבר מוביל להתכווצותה. הטיפול ניתן ל- 3 עד 6 חודשים ויכול למנוע ניתוח ו/או לעזור בהתערבות הניתוחית
  • טיפול באמצעות התקן הורמונאלי – ההתקן משחרר הורמון פרוגסטרון אל תוך חלל הרחם ובמקרים רבים, אף שלא בכולם, מפחית בצורה משמעותית את התסמינים של מיומה.
  • טיפול באמצעות חימום – חימום מבוקר ומקומי מאפשר להפטר משרירנים בודדים וקטנים. יתרון הגדול של השיטה היא בקלות ביצועה והיעדר תופעות הלוואי.
  • היסטרוסקופיה ניתוחית – היסטרוסקופיה ניתוחית מאפשרת לרופא לקבל תמונת מצב טובה יותר לגבי מצבו של הרחם והשרירנים בו, ובמהלך התהליך ניתן גם להסיר חלק מהשרירנים.
  • לפרוסקופיה – ניתוח זעיר פולשני מאפשר לכרות את השרירנים מדופן הרחם תוך חתכים קטנים בחלל הבטן.
  • כריתת רחם – במקרים חמורים וכאשר האישה אינה מעוניינת בהריונות נוספים מתקבלת החלטה על ביצוע כריתת הרחם. את הרחם ניתן לכרות במסגרת ניתוח לפרוסקופי או ניתוח בטן פתוחה, וזאת בהתאם למצב האישה, גודל הרחם, מצב השרירנים ומחלות רקע.
  • אמבוליזציה של המיומה – אמבוליזיה מתבצעת בצנתור דרך עורק המפשעה לעורקי הרחם, תחת שיקוף רנטגן. הפעולה מתבצעת על ידי רדיולוג פולשני וגינקולוג , במהלכה מוחדרים דרך צנתר לעורך המפשעה חלקיקים קטנים שחוסמים את אספקת הדם למיומה. באין אספקת דם למיומה, המיומה מתכווצת , נפלטת או נספגת בגוף. זוהי פעולה קצרה שנמשכת 30-60 דקות ומתבצעת בהרדמה מקומית. היא כרוכה באשפוז של 24 שעות. זוהי פעולה שמשמרת את הרחם והיא מתאימה במקרים של ריבוי מיומות ומיומות גדולות . ללא ניתוח , ללא אשפוז ממושך, החלמה קצרה וחזרה מהירה לשגרה.
  • ישנן שיטות רבות לטיפול בשרירנים הנמצאות בפיתוח. צוינו פה השיטות המובחרות והבטוחות., והם אינם מוצעים עדיין כטיפול.

הניסיון הרב של רופאי "איה מדיקל" ובקיעותם בטיפולים החדשניים מאפשרים להם להתאים לכל אישה את הטיפול האופטימאלי בהתאם למצבה הבריאותי, הצרכים והמגבלות.

טיפול בדימומים רחמיים

בשונה משאר הדימומים, דימום אצל נשים נחשב לתופעה בריאה ואף רצויה. אך הדבר נכון רק כשמדובר בדימום במסגרת המחזור החודשי שמתרחש בזמן ובמידה סבירה. כשמדובר בדימום לא תקין, זהו סימן למחלה או תפקוד לקוי של מערכת כלשהי. נוסף על כן, דימום לא תקין פוגע מאוד באיכות חייה של האישה ואף יכול לסכן אותה במידה ומדובר בדימום חזק מאוד שגורם לאובדן דם משמעותי ולאנמיה.

דימום לא תקין מוגדר כדימום המגיע שלא בזמן, במשך או בכמות חריגה. תלונה זו מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לפנייה לגינקולוג והסיבה השנייה בחשיבותה לכריתת רחם. השלב הראשון בתהליך האבחנה והטיפול הוא זיהוי מקור הדימום הרחמי: האם מקורו במערכת המין הנקבית (הנרתיק, צוואר הרחם או הרחם) או שמקורו במערכת הגסטרואנטסטינלית או במערכת השתן. במידה ומדובר בדימום שמקורו במערכת המין הנשית, הבירור נמשך אצל הגניקולוג. השלב השני הוא הבנת הסיבה לדימום.

שלוש סיבות מרכזיות לדימום רחמי

  • סיבות הורמונליות. ישנם מספר ליקויים בתפקוד הורמונאלי שיכולים להוביל לדימום לא תקין. כך למשל כאשר הביוץ אינו מתרחש, המערך ההורמונלי משתבש ודימום לא סדיר עלול להופיע. דימום זה נקרא דימום דיספונקציונלי.
  • דימום אורגני-אנטומי. דימום זה מתרחש כתוצאה מהפרעות הקשורות לבעיות במערכת המין, כמו: הריון, שרירנים ופוליפים, ציסטות שחלתיות, אטרופיה של הנרתיק, שימוש בהתקן תוך רחמי למניעת הריון.
  • מחלות סיסטמיות. מחלות מסוימות הקשורות למערכת הקרישה, מחלות כבד, תירואיד ומערכות נוספות עלולות לגרום לדימום רחמי.

 

האבחון

לשם אבחון מדוייק חשוב להכיר היטב את עברה הרפואי וההיסטוריה המיילדותית של המטופלת, את תלונותיה, את זמני ותדירות המחזור החודשי, שימוש בתרופות, שימוש באמצעי מניעה, שינויים במשקל ועוד.

לאחר בירור כל הפרטים האלה הרופא יבצע בדיקה גופנית, בדיקה גינקולוגית, בדיקת פאפ ויפנה את המטופלת לבדיקות דם כולל בדיקה להריון, ספירת דם, תפקודי קרישה ועוד.

על מנת לאבחן היטב את מקור הדימום הרחמי נשלחת המטופלת גם לבדיקת אולטרסאונד. בהתאם לשאר הממצאים, הרופא עשוי גם לדגום את רירית הרחם ע"י פיפל – צינורית דקיקה המוחדרת לחלל הרחם ומאפשרת אבחנה היסטולוגית.

לעיתים לשם קבלת מידע נוסף לגבי הרחם ולקבוע את האבחנה יש צורך לבצע גם היסטרוסקופיה אבחנתית.

 

הטיפול

לאחר איסוף כל הממצאים ובירור מקור הדימום, נקבע הטיפול המתאים לכל מטופלת. אם מדובר בהפרעה הורמונלית או מחלה סיסטמית, הטיפול יהיה בהתאם ומטרתו תהיה כמובן לאזן את המערכת שתפקודה נפגע. לאחר טיפול בשורש הבעיה, יפסק גם דימום רחמי לא תקין.

אם מדובר בפוליפ אנדומטריאלי או שרירן תת רירי, ניתן לכרותם בהיסטרוסקופיה ניתוחית.

במקרים של דימום קשה שלא מגיב לטיפולים תרופתיים, והמטופלת סיימה את תכנית הילודה שלה, ניתן לשקול טיפולים כמו צריבה – הריסת רירית הרחם. במקרה של דימום קשה מאוד שפוגע בצורה משמעותית באיכות חייה של האישה וגורם גם לפגיעה בבריאותה, כמו אנמיה, האישה תקבל המלצה לכריתת רחם.

ניתוחים ברחם

תיקון מחיצה תוך רחמית

תמונת ניתוחים גיניקולוגים באיה מדיקל אחד ממומי הרחם הנפוצים הינו מחיצה תוך רחמית, הפוגעת בפריון וגורמת להפלות חוזרות, לידות מוקדמות ושיעור ניתוחים קיסריים גבוה יותר עקב מצגים פתולוגיים. ניתן לאבחן את המחיצה באמצעות אולטרסאונד תלת מימדי או MRI.
בבדיקה יש לקבוע האם מדובר ברחם מחיצתי, רחם דו קרני או מום אחר.
הטיפול הניתוחי ההיסטרוסקופי נותן מענה כירורגי מתקדם לבעיה.

שרירני רחם

אחת התופעות הקשורות להשפעת ההורמונים על הרחם היא שגשוג תאי שריר הרחם. תאי שריר מסוימים מגיבים לגירויים הורמונליים אלה באופן נמרץ יותר מאחרים. אלה מתחלקים ומתרבים ויוצרים שרירן – "גידול" שפיר, בעל סיכון נמוך ביותר לעבור שינוי לגידול ממאיר. שגשוג שפיר של תאי שריר הרחם יכול להתרחש במוקד יחיד, במספר מוקדים או בכל שריר הרחם.
שרירני הרחם יכולים לשגשג בתוך שריר הרחם, להתבלט משריר הרחם לכיוון חלל הרחם או להתבלט משריר הרחם לכיוון חלל הבטן.
מרבית השרירנים הם במספר, גודל ומיקום שאינם באים לידי ביטוי קליני במשך שנים רבות.

סימפטומים:

דימום וסתי חזק, דימום בין-וסתי, כאב בטן, כאב ביחסי מין, תפיחות הבטן,
הפלות חוזרות, הפרעת פריון.

אבחון:

את שרירני הרחם ניתן לאבחן באמצעות בדיקה גיניקולוגית שגרתית, היכולה לגלות גדילה הדרגתית של נפח הרחם, או באמצעי הדמיה. אמצעי ההדמיה הטוב ביותר לאבחון שרירני הרחם הוא בדיקת אולטרסאונד(על-קול), המבוצעת באיה מדיקל. ניתן גם לאבחן את שרירני הרחם בבדיקות CT ו-MRI, אולם בדיקות אלה מסורבלות, יקרות, כרוכות בקרינה אלקטרו-מגנטית ויעילותן אינה עולה על יעילות העל-קול.

טיפול:

במרבית מקרי רחם שרירני אין צורך כלל בטיפול כלשהו, שכן מצב זה "שקט" שאינו גורם לתסמינים או בעיות שהוזכרו לעיל.

במקרים בהם התסמינים מצדיקים טיפול – קיים כיום מגוון גדול של טיפולים, אותם ניתן להתאים למטופלת בהתאם לתסמינים, לממצאים ולגילה של המטופלת.
את הטיפולים ניתן לחלק לטיפולים תרופתיים ולטיפולים פולשניים.

טיפולים תרופתיים:

אלה ביסודם טיפולים הורמונאליים, המכוונים לבלום את השפעת האסטרוגן המעודד את שגשוג השרירנים.

  • טיפול בפרוגסטרון – הפרוגסטרון נוגד את פעילות האסטרוגן ברמת התא ומונע את המשך פעילותו. טיפול זה ניתן במספר אופנים: בטבליות דרך הפה, בזריקה תלת-חודשית ובאמצעות התקן תוך-רחמי (מירנה), המפריש בקביעות פרוגסטרון מתוך מיכל זעיר. הצלחת טיפול זה חלקית בלבד, אולם תופעות הלוואי הכרוכות בו הן מעטות וקלות. כמובן שטיפול זה פוגע בפריון המטופלת ויש להעריך את כדאיותו במקרה זה.
  • טיפול בקבוצת אנלוגים הורמונליים החוסמים את פעילות האסטרוגן. הטיפול ניתן בצורת זריקות או כמשאף דרך האף. יעילותו המרשימה של טיפול זה נפגעת בשל יצירת מצב המדמה גיל מעבר, על כל התופעות הכרוכות בו, כגון: גלי חום, אוסטיאופורוזיס (בריחת סידן) ויובש נרתיקי. גם בטיפול זה נפגעת יכולת הפריון. נהוג להציע טיפול זה לתקופות קצרות של מספר חודשים על מנת להפסיק את הדימום הרחמי ולהקטין חלקית את גודל השרירנים לפני ניתוח להסרתם (הניתוח קל יותר) או על מנת לאפשר למטופלת להרות.
טיפולים פולשניים שאינם ניתוחיים:
  • אמבוליזציה של עורקי הרחם: בצנתור עורקי הרחם מזוהים הסעיפים המספקים דם לשרירנים, ומוזרק לתוכם חומר בעל צמיגות גבוהה החוסם את אספקת הדם. כתוצאה מכך, מתרחש בשרירנים תהליך מבוקר של נמק והתנוונות.
  • טיפול באולטרסאונד ממוקד רב-עוצמה (HIFUS): בשיטה זו מופעלת על השרירן אנרגיית אולטרסאונד בעוצמה גבוהה ובמיקוד המבוקר על ידי MRI. טיפול זה גורם לעליית טמפרטורה ממוקדת בשרירן. ניתן לתאר זאת בפשטות כ"בישול" השרירן. כתוצאה מכך, מתרחש בשרירנים תהליך מבוקר של נמק והתנוונות.
טיפולים ניתוחיים לשרירני רחם:

כריתת השרירן בלבד ושימור הרחם. ע"י כך משמרים את הפריון ולעיתים אף משפרים את היכולת להרות. כריתת שרירן ניתן לבצע באמצעות:

  • היסטרוסקופיה – גישה זו מתאימה לכריתת שרירן בודד הבולט בחלל הרחם בגודל 5 ס"מ. שרירן תת רירי (סוב מוקוזלי) גורם לעיתים קרובות לדימום מוגבר ולעיתים אף לאי פריון או סיבוכי הריון.
  • טיפול ניתוחי שמרני הכרוך בהרדמה כללית, במהלכו מוחדר סיב אופטי לחלל הרחם, ממקם את השרירן ומעריך את ממדיו. בהמשך, מוחדר לרחם אמצעי חיתוך זעיר, אשר באמצעות זרם חשמלי מסיר את השרירן. שיטה יעילה זו מוגבלת על ידי מיקום השרירן ומתאימה לשרירנים תת-ריריים המתבלטים לתוך חלל הרחם. שרירנים תוך-דופניים או המתבלטים לכיוון חלל הבטן אינם נגישים בשיטה זו.
  • לפרסקופיה – הגישה הלפרוסקופית מונעת פתיחת בטן, אך מתאימה להסרת שרירן בודד בדרך כלל עד 8 ס"מ. שיטה זו כרוכה בהרדמה כללית ובהחדרת סיב אופטי ומספר כלי ניתוח לחלל הבטן דרך פתחים זעירים בדופן הבטן. לאחר זיהוי מיקום, מספר השרירנים ומימדיהם, מבוצע חתך בגוף הרחם, דרכו מוסרים השרירנים ובסיום נתפרים שוליו. שיטה זו מתאימה לכל סוגי השרירנים, אולם מיושמת בעיקר בשרירנים תוך-דופניים, או כאלה המתבלטים לחלל הבטן. מגבלת שיטה זו היא המיומנות הגבוהה הנדרשת מן המנתח על מנת להשלים את הניתוח בהצלחה וללא סיבוכים. בשיטת ניתוח זו, גבוה באופן יחסי שיעור המקרים בהם יש צורך במעבר לניתוח בבטן פתוחה להשלמת הניתוח.
  • פתיחת בטן– מתבצעת בדרך כלל במצב של שרירן גדול, במצבים של מספר שרירנים, כריתת שרירנים תוך דופניים או סוב סרוזיים.
  • כריתת רחם– זהו הניתוח הרדיקלי ביותר בקבוצה זו. גם ניתוח זה ניתן לבצע בבטן פתוחה או בגישה לפרוסקופית. הגישה הלפרוסקופית מוגבלת בשל המיומנות הגבוהה הנדרשת מן המנתח עלויות הניתוח הגבוהות הנובעות מהצורך במכשור יקר. את הרחם ניתן לכרות בשלמותו כולל צוואר הרחם, או באופן חלקי ללא צוואר הרחם.
  • כריתת רחם וגינלית– אם יש מרכיב של צניחת רחם המלווה את נוכחות השרירנים, ניתן להסיר את הרחם בגישה וגינלית, ללא פגיעה כלל בדופן הבטן.

בכל הקשור לכריתת רחם, דוגלים באיה מדיקל במיצוי כל האופציות הטיפוליות למען שמירה ושימור רחם האישה ומניעת ניתוחי כריתת רחם שאינם הכרחיים.

כריתת פוליפ

הפוליפ הוא גידול הנגרם מצמיחת יתר של הרירית וגורם לדימום מחזורי ובין מחזורי קשה.
כאשר רירית הרחם מעובה ו/או מופיע דימום לא סדיר, יש לברר מה מקור הדימום המוגבר.
לשם כך, יש לבצע בדיקת אולטרסאונד עם לקיחת דגימה של רירית הרחם.
מאחר שקיימת סכנה שהפוליפ יהפוך לממאיר, חשוב לכרות אותו בזמן באמצעות היסטרוסקופיה ניתוחית.

הרס רירית הרחם (אבלציה)

הרס רירית הרחם הוא ניתוח הנותן מענה לבעיה של דימומים חזקים, על ידי גרימת הצטלקות בתוך חלל הרחם. באמצעות הניתוח גורמים להיעדר וסת בכלל או הקטנה משמעותית בכמות הדימום.
הניתוח מתאים לנשים במצבים הבאים:

  1. סובלות מדימומים הנמשכים מעבר ל-7 ימים .
  2. נשים שצריכות להחליף פד או טמפון כל 2-6 שעות.
  3. נשים הפולטות קרישי דם.

יש מס' שיטות לצריבת רירית הרחם. באיה מדיקל משתמשים בשיטה הנקראת Thermo Ablation.
היא כרוכה בהחדרת בלון סיליקון לתוך חלל הרחם, ניפוחו בתמיסה פיזיולוגית וחימום הנוזל ל-87 מעלות למשך 8 דקות. כל זאת לאחר בדיקה יסודית של חלל הרחם על ידי היסטרוסקופיה וביופסיה של רירית הרחם.
שיטה זו יעילה ב90% מהמקרים ומהווה פריצת דרך באפשרויות הטיפול בנשים עם מצב נרתיקי או רחמי חריג.
שיטה אחרת של הרס הרירית קשורה בשימוש באנרגיה חשמלית, והיא מתבצעת באמצעות החדרת אלקטרודה לתוך חלל הרחם הגורמת להרס הרקמה.
הפעולה מתבצעת בהרדמה כללית או אזורית או מקומית ואורכת כ-15 עד 30 דקות.
החלמה:
לאחר הניתוח המטופלת תחוש התכווצויות למשך יומיים-שלושה ודימום נרתיקי קל או הפרשה ורודה למשך שבוע עד שבועיים.
ניתן לחזור לפעילות רגילה לאחר כשבוע.
יתכנו מחזורים לא סדירים לאחר הניתוח.
לאחר חודשיים-שלושה רוב הנשים ידווחו על וסתות קלות או הפסקת המחזור הווסתי. המחזור ההורמונלי ימשיך לתפקד כרגיל.

כריתת רחם בגישה פתוחה :

המנתח מבצע חתך בבטן תחתונה או אורכית-אמצעית ומוציא את הרחם דרך חתך זה. יכול לכלול אחת מהטפולות או את שתיהן (טפולה = שחלה וחצוצרה).
הסיבות לכריתת רחם בטנית:

  • דימום רחמי אב-נורמלי, הנקרא מנו-רגיה, היכול לגרום לאנמיה, עייפות והפרעה בעבודה. מנו-רגיה מוכר בדרך כלל כדימום הנמשך מעבר ל-7 ימים וצורך יותר מפד למספר שעות. דימום רחמי אב-נורמלי או דימום לאחר גיל המעבר יכול להיות סימן לסרטן הרחם. ולכן יש לברר ולאבחן כל דימום שכזה.
    בדימומים אב-נורמליים ניתן לטפל על ידי טיפול תרופתי או זעיר פולשני, כפי שיפורט להלן. אבל בהיעדר היענות של המטופלת לטיפול שמרני, יתכנו מצבים שלא יהיה מנוס מפני כריתת הרחם.
  • שרירנים 
  • צניחת איברי האגן, נגרמת כתוצאה ממתיחה והיחלשות של שרירי האגן והרצועות ומאפשרת צניחת הרחם לתוך הנרתיק. הצניחה שכיחה לאחר הריונות וגיניליים, מסיבות תורשתיות, או מגורמים שקשורים באורח החיים, כמו: הרמת משאות כבדים ועצירות כרונית (לינק לפרק אורוגניקולויגה).
  • פתלוגיות בצוואר הרחם – נדיר שכריתת רחם דרושה במצבים טרום סרטניים של צוואר הרחם. אולם אם הטיפול השמרני אינו עוזר והמצב הטרום סרטני חוזר, לעיתים תידרש כריתת רחם.
  • שגשוג של רירית הרחם (היפר-פלזיה) – זהו מצב של גדילה מואצת של רירית הרחם. מצב זה עלול להפוך ברבות הימים לסרטן הרחם. ניתן לטפל לרוב בטיפול תרופתי, אך במצבים מתקדמים כריתת רחם מומלצת.
  • סרטן – סרטן של הרחם (רירית הרחם) או סרטן של גוף הרחם (סרקומה של השריר), סרטן צוואר הרחם או סרטן השחלות ידרשו כריתת רחם (לינק לאונקו-גיניקולוגיה).
  • דימום חמור שלאחר לידה – תידרש כריתת רחם במקרים בהם הדימום לא ניתן לעצירה ,טיפול או שליטה
  • כאב אגן כרוני – כאב אגני כרוני יכול לנבוע מאנדומטריוזיס או כתוצאה מהידבקויות באיברי האגן. כאב אגני יכול גם לנבוע ממקורות אחרים, הקשורים למערכת העיכול או מערכת השתן. בחלק מהנשים כריתת רחם בשל כאב אגני תשפר את איכות החיים.

תכנון והערכה טרום ניתוחית לפני כריתת רחם
לפני ניתוח יש 2 סוגיות שעליהן צריך להחליט:

  • האם יש מקום לכריתת הרחם כולו, כולל צוואר הרחם.
  • האם לכרות את השחלות והחצוצרות. אם השחלות יורחקו, על המטופלת להחליט בייעוץ עם הרופא המטפל האם עליה ליטול טיפול הורמונלי באסטרוגן.
כריתת רחם תת-שלמה או על-צווארית:

ניתוח כריתת רחם בטנית רגילה כולל את כריתת הרחם כולו כולל צוואר הרחם. ישנם מצבים שבהם לא כל הרחם הורחק. דבר זה נעשה אם יתעורר קושי תוך כדי ניתוח בהרחקת הצוואר מהרקמות שליד, ולכן כריתת הצוואר קשורה בקשיים בניתוח. יש גם המאמינים שהשארת צוואר הרחם עשויה למנוע את צניחת רצפת האגן בהמשך. כמו כן, ידוע שבתוך הצוואר עובר עצבוב הקשור להנאה המינית ולאורגזמה של האישה. נשים העוברות כריתת רחם תת-שלמה צריכות לעבור בדיקות פאפ רוטיניות בהתאם לנהוג במרכז.

כריתת שחלות תוך כדי כריתת רחם אינה נחוצה תמיד ותלויה במספר גורמים. נשים טרם גיל המעבר יכולות להחליט להשאיר את השחלות כדי להמשיך וליהנות מאספקת הורמונים מתמדת הכוללת אסטרוגן, פרוגרסטרון וטסטוסטרון. ההורמונים הללו חשובים לתשוקה וההנאה המינית ומונעים גלי חום ואיבוד עצם. לעומת זאת, נשים הסובלות ממיגרנות וסתיות, אפילפסיה או תסמונת טרום-וסתית קשה, עשויות למצוא בכריתת השחלות טיפול מתאים. לנשים לאחר גיל המעבר בדרך כלל נציע הרחקת השחלות, בשל העלייה בסיכון לפתח סרטן השחלות.

מהלך הניתוח והסיבוכים

כריתת רחם סרטנית מבוצעת בבית החולים והניתוח נמשך בין 1-2 שעות. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או אזורית, בהתאם לסיכום בין המטופלת לרופא המרדים. במהלך הניתוח המטופלת מנותרת באופן מלא. לאחר הניתוח המטופלת מועברת לחדר התאוששות עד להתעוררות מלאה, ומשם עוברת למחלקת האשפוז, בה תשהה למעקב של כ-2 לילות.

קיימים מספר סיבוכים הקשורים לניתוח, מרביתם ניתנים לטיפול:

  • דימום: עלול לקרות במספר קטן של מקרים ולעיתים דורש החזרה לחדר ניתוח.
  • זיהומים: חום גבוה הנובע מזיהום קורה בפחות מ-10% מהמטופלות והוא מטופל במתן אנטיביוטיקה דרך הווריד.
  • עצירות: שכיח מאוד לאחר כריתת רחם. מטופל בתכשירים מתאימים.
  • עצירת שתן: לרוב קורה לאחר כריתה וגינאלית וניתן לטיפול על ידי החדרת קטטר ל-24-48 שעות.
  • קרישי דם: ניתוח אגני קשור בסיכון מוגבר בהתפתחות קרישי דם ותסחיפים בורידי הרגליים הגדולים או בראות. הסיכון מוגבר למשך 6 שבועות לאחר הניתוח. לנשים בקבוצת סיכון יינתן טיפול מניעתי קודם. בנוסף, נמליץ לנשים המטופלות בגלולות או בתכשירים הורמונלים אחרים להפסיקם לפני הניתוח.
  • נזק לאיברים סמוכים: סמוך לרחם נמצאים השלפוחית, צינורות השתן והמעי הגס והדק. פגיעה באיברים אלה קורית בפחות מ-1% ולרוב מאובחנת במהלך הניתוח.
  • מנופאוזה: נשים העוברות כריתת רחם, גם ללא שחלות, עלולות לסבול מסימני גיל מעבר, וזאת בשל הפרעה באספקת דם לשחלות הנובעת מהרחקת הרחם.
כריתת רחם לפרוסקופית:

בגישה ניתוחית לפרוסקופית, המנתח מחדיר מצלמה זעירה, המאפשרת לצוות לראות את המתרחש בבטן על גבי מסך, מקרן ומכשירי ניתוח – דרך פתחים זעירים בדופן הבטן. את הרחם (עם או בלי שחלות) מוציאים דרך אחד החתכים או דרך הנרתיק, ללא צורך בהרחבת הנרתיק, וכמובן, ללא חתכים או תפרים בנרתיק.
בגישה הלפרוסקופית, ניתן להסיר גם רחם רב שרירנים, המתאים בגודלו לרחם הריוני בשבוע 18 ואף יותר. במקרים מסוימים תהיה המלצה להקטין את הרחם ע"י טיפול הורמונלי למשך מספר חודשים טרם הניתוח על מנת לאפשר ניתוח לפרוסקופי.
כיום, הגישה הלפרוסקופית לכריתת רחם מוכרת כאלטרנטיבה מועדפת לפתיחת הבטן, ושיעור הולך וגדל של נשים הנזקקות לכריתת רחם יכולות ליהנות מיתרונותיה (לינק לגישות ניתוחיות לפרוסקופיה).

כריתת רחם באמצעות רובוט:

גישה ניתוחית זו הינה וריאציה של גישה לפרסקופית, בה מכשירי הניתוח מחוברים לרובוט המבוקר על ידי מרכז שליטה של הרופא. היתרון בשיטה נובע מתנועה של 360 מעלות של זרועות הרובוט, ובכך – דיוק מרבי בניתוח עצמו. מדובר בניתוח לפרסקופי בסיוע רובוט.

כריתת רחם וגינאלית:

בשיטה ניתוחית זו, המנתח חותך בתוך הנרתיק ומוציא את הרחם דרכו. בגישה זו אין צלקות נראות לעין. הגישה שכיחה במקרים של צניחות איברי האגן. אך לעיתים משתמשים בה גם ללא צניחה. לעיתים משלבים כריתת רחם וגינאלית תוך שימוש בלפרוסקופיה.

טיפוליים חליפיים לכריתת רחם:

נשים הרוצות להימנע מכריתת רחם, עשויות לדרוש טיפול תרופתי או שיטות כירורגיות פחות פולשניות. השימוש בשיטות אלה תלוי בהפרעה ממנה סובלת האישה. בין השיטות:

  • צנתור עורקי הרחם וחסימתם (אמבוליזציה): בתהליך זה, אספקת הדם לשרירנים נחסמת ע"י חלקיקים קטנים, המוזרקים דרך צנתר לכלי הדם המזינים את הרחם. לאחר חסימה זו, השרירנים עוברים תהליך של נמק והתכווצות. תהליך טיפולי זה אינו מומלץ לנשים המעוניינות בפריון
  • הרס רירית הרחם (אבלציה): זוהי התערבות שבה המנתח הורס או כורת את רירית הרחם ומשתמש בבלון תרמי או במכשירי היסטרוסקופיה.
    שימוש תרופתי בתכשירים הורמונליים, כמו אנלוגיים GnRH או תכשירי פרוגסטרון, היכולים להפחית את הכאב הקשור לאנדומטריוזיס.
  • קוניזציה: טיפול לייזר או חיתוך חשמלי תוך כדי שימוש בלופ (Leep או Lletz) יטפל בנשים עם מצבים של גידול בצוואר הרחם, והוא קשור להרחקה של החלק החולה בלבד, לעומת הרחקה של הרחם כולו.

ניתוחים מונעים BRCA

ניתוחים מונעים הם הטיפול הרדיקלי, אך היעיל ביותר, ולמעשה היחיד, במניעת סרטן השד והשחלות אצל נשאיות מוטציות בגן 1-BRCA או 2-BRCA. אף שמדובר בניתוח שיש לו השלכות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות רבות, נשים רבות, נשאיות, אך גם  אלה שראו קרובות משפחה חולות ונפטרות מסרטן השד והשחלות, מבקשות לבצע אותו. אחרות מגיעות להחלטה זו אחרי ייעוץ גנטי עם מסקנה חד-משמעית כי הסיכוי לחלות הוא גבוה מדי, והן לא רוצות לקחת את הסיכון.

טיפול מונע BRCA

סיכוי ההחלמה מסרטן השד מתקרבים ל-95%, אך זאת בתנאי שהסרטן התגלה בשלב מוקדם. לכן ההמלצה הגורפת לכל הנשים היא להיות במעקב ולהיות ערות לכל סימנים מחשידים שעלולים לבשר על תחילת התהליך הפתולוגי. כשמדובר בנשאיות של המוטציה בגן 1-BRCA או 2-BRCA, הדבר נכון פי כמה וכמה, היות ואצלן המחלה לעיתים פורצת בגיל צעיר יותר. כדי שהאישה תהיה מודעת למצבה ותישאר במעקב רפואי מתאים, חשוב לבצע בדיקה גנטית לזיהוי המוטציה.

נשים רבות חוששות שגילוי המוטציה בגן 1-BRCA או 2-BRCA יאמר כי עליהן לעבור כריתה מונעת של השדיים והשחלות. אחרי הניתוחים המדוברים של השחקנית האמריקאית אנג'לינה ג'ולי רבים נוטים לראות קשר ישיר בין מניעת הסרטן אצל נשאיות הגן הפגום לניתוחים מונעים. החשש לעיתים גדול כל כך עד שנשים רבות מעדיפות לא לערוך את הבדיקה כדי להימנע מלהתמודד עם התוצאות הקשות שלה, כאשר האמת היא, שגילוי המוטציה בגן לאו דווקא תשלח את האישה לשולחן הניתוחים.

נשאיות BRCA

כעשרה אחוז ממקרי סרטן השד והשחלות קשורים למוטציה בגנים 1-BRCA או 2-BRCA. אלו הגנים שבמצב התקין מגנים על הגוף מפני טרנספורמציה של התאים שעלולה להוביל למחלה אונקולוגית. מוטציה בגנים האלה פוגעת בתפקוד התקין של הגוף והסיכון לסרטן השד והשחלות גדל בצורה משמעותית. באוכלוסייה הכללית 1 מתוך 400 אנשים נושא את המוטציה בגן, כשבקרב היהודים השכיחות היא 1 ל-40  ומכאן חשיבות הנושא בישראל.

דליות ברגליים

דליות  ברגליים הן בעיה נפוצה, במיוחד בקרב נשים. ורידים בולטים ברגליים מהווים בעיה אסתטית ורפואית כאחת. הוורידים הבולטים ברגליים הם בעצם סימן לאי ספיקה ורידית, מצב שבו השסתומים של הווריד הפנימי אינם פועלים בצורה תקינה. זרימת הדם בוורידים כאלה הפוכה והוורידים עצמם מתנפחים ובולטים.

רופא נשים פרטי

בריאות האישה הוא אחד התחומים המורכבים ברפואה, הדורשים מהרופא מקצועיות ומומחיות בגניקולוגיה, ניסיון, סבלנות, מקצועיות, רגישות ואמפתיה. כדי לאבחן נכון את שורש הבעיה, הרופא צריך להיות מיומן, מנוסה וגם סבלני מאוד. 

אמבוליזצייה של המיומה

מיומה היא גידול שפיר שמאבחנים אצל כ-40% מהנשים בגיל הפריון. לרוב מיומה לא מסכנת את האישה, אך בחלק מהמקרים היא גורמת לכאבים, דימום מוגבר ואף פגיעה בפריון. במקרים האלה, כמו גם במקרים של מיומה גדולה, מיומות מרובות, או מיומה שגדלה במהירות, במצבים שלא ניתן לנתח, נשים המתכוונות להרות, יש צורך בטיפול ולא רק במעקב.

הידבקויות ברחם

הידבקויות הן אחד הסיבוכים המאוד נפוצים של הניתוחים בחלל הבטן, נשים רבות לא מודעות להם כלל. במהלך כל ניתוח הרופא המנתח באופן בלתי נמנע פוגע בקרום העדין שעוטף את רוב איברי הבטן, שנקרא גם קרום הצפק. תפקידו של קרום הצפק הוא להפריד בין האיברים השונים ובין לולאות המעיים. במהלך תהליך הריפוי של קרום הצפק, בימים הראשונים שאחרי הניתוח, נוצרת רקמה סיבית, והיא עלולה להדביק את האיברים שאמורים היו להיות מופרדים זה מזה.

כריתת שחלות

כמחצית מניתוחי כריתת רחם מלווים גם כריתת שחלות, גם כשאין ממצאים מחשידים. כריתת שחלות בריאות כשאין ממצא לא תקין, אינו הליך חד- משמעי וישנם שיקולים בעד ונגד.

עיקר תפקידה של השחלה הוא ייצור ביציות וייצור הורמוני המין שהם האסטרוגן והפרוגסטרון החשובים מאד לחיי האישה. ואולם גם אחרי שאישה סיימה את תכנית הילודה שלה או אחרי גיל המעבר כשייצור הביציות נפסק ועל פניו אין יותר צורך בשחלות, עדיין יש לשחלות תפקיד חשוב במערכת ההורמונאלית הנשית. שחלות מפרישות הורמונים חשובים כגון אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון. אחרי גיל המעבר יורד ייצור האסטרוגן, אך הורמונים אחרים עדיין מופרשים והם משחקים תפקיד חשוב בחיי האישה, בין היתר בשמירת מסת העצם.

מצד שני, כריתת שחלות מונעת תחלואה בסרטן השחלות שהוא אחד מסוגי הסרטן האלימים ביותר. עם הגיל שכיחותו של סרטן זה עולה בצורה משמעותית וידוע כי הוא מתפתח ללא סימפטומים מקדימים. כיוון שאין סימנים מוקדמים, במקרים רבים, המחלה מתגלית בשלבים המתקדמים שלה ואחוז התמותה גבוה במיוחד. זו הסיבה שרוב הרופאים האונקולוגיים נוטים לבצע כריתה מונעת של הרחם והשחלות לאחר גיל הבלות ובכך למנוע את הסכנה של התפתחות סרטן שכיח ואכזר במיוחד. כריתת הרחם תוצע בעיקר לנשים עם נשאות גנטית לסרטן השד והשחלה או עם סיפור משפחתי. בנוסף מחקרים חדשים הראו שהמקור הגידול הממאיר בשחלות מתחיל בחלק גדול בחצוצרות ולכן ברוב המקרים יומלץ על כריתת השחלות והחצוצרות.

ניתן לסכם ולומר כי כריתת שחלות תוך כדי כריתת רחם אינה נחוצה תמיד והיא תלויה במספר גורמים. נשים בתקופת הפוריות, כאשר אין ממצא מחשיד של השחלות, יכולות להחליט להשאיר את השחלות כדי להמשיך ולחיות עם תפקוד נורמאלי של המערכת ההורמונלית הנשית הכוללת הפרשה של אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון. ההורמונים הללו חשובים לתשוקה וההנאה המינית ומונעים גלי חום ודילול עצם שפוגעים מאוד באיכות החיים של הנשים בגיל המעבר. לעומת זאת, נשים הסובלות ממיגרנות לפני  מחזור, אפילפסיה או תסמונת טרום- ומחזורית קשה, עשויות למצוא בכריתת השחלות טיפול מתאים.

מאידך חשוב לקחת בחשבון גם את מרכיב המניעה של סרטן השחלות. לנשים לאחר גיל המעבר: כשייצור ההורמונים יורד בצורה טבעית ואילו הסיכון לפתח סרטן השחלות עולה, לנשים שהן נשאיות של המוטציה בגן BRCA ממליצים בדרך כלל על הרחקת השחלות, כי במקרה הזה הרצון להפחית את הסיכון לסרטן משמעותי יותר וגובר על שאר השיקולים.

 

רופאי "איה מדיקל" צברו ניסיון רב בהתאמה קפדנית של הטיפול או הניתוח הדרוש לכל מטופלת וזאת בהתאם למצבה הבריאותי. ניתוחי כריתת שחלות מבוצעים "באיה מדיקל" על ידי הכירורגים המובילים  והמיומנים ביותר באמצעות המכשור הרפואי המתקדם.

 

שחלות פוליציסטיות (ציסטה בשחלה)

הטיפול הניתוחי (ציסטות בשחלה)

ד"ר דב לקסמן, מומחה ברפואת נשים ומנהל תחום כירורגיה גינקולוגית ב"איה מדיקל" – המרכז לרפואת נשים מתקדמת.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות הינה הפרעה רב-מערכתית שממקדת את העניין בעיקר בהיבט הפריוני אולם השלכותיה משמעותיות גם בהיבטים אחרים לא פחות חשובים. התסמונת מוכרת קרוב למאה שנים ולמרות שנחקרה באופן יסודי עדיין רב בה הנסתר.העובדות הידועות הן: מדובר בליקוי מיבני ותפקודי של השחלות הבא לידי ביטוי בחוסר איזון הורמונלי הגורם לאי-סדירות המחזור הויסתי, להעדר ביוץ ולהפרעה בהתעברות הנשים הלוקות בהפרעה. אחד הבולטים בשינויים ההורמונליים בתסמונת השחלות הפוליציסטיות הוא ייצור מוגבר של הורמוני-מין זכריים – טסטוסטרון ו-DHEAS. הביטוי לכך הוא עור שמן, ריבוי חטטים (אקנה) ושיעור-יתר. השמנה היא מאפיין נוסף של תסמונת זו אולם קיימת שונות רחבה בחומרת ההשמנה וחלק מהלוקות בתסמונת הן בעלות משקל תקין. מאפיין נוסף הוא תנגודת גבוהה של מערכות הגוף לאינסולין שבשל כך מופרש בכמויות עודפות מן הלבלב. כתוצאה מכך גדל הסיכון של נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות ללקות בסכרת מסוג 2. הליקוי המיבני של השחלות מתבטא בשחלות מוגדלות (פי 2-3 משחלות רגילות) המכילות מספר רב של חללים ציסטיים קטנים (ומכאן נגזר שמה של התסמונת) שהם למעשה זקיקים שהחלו בתהליך ההבשלה אולם "נתקעו" באמצע התהליך ולא מגיעים לכלל ביוץ (ראה תמונה המשווה שחלה רגילה לשחלה פוליציסטית).

ציסטה בשחלה

 

לטווח שנים ארוך יותר, חשופות נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות לסיכון גבוה יותר באופן משמעותי למחלות לב וכלי-דם, ליתר לחץ דם, לסכרת מסוג 2 ולסרטן רירית הרחם. משנית למשקל העודף ולהשמנה נמצא סיכון מוגבר להפרעות אורטופדיות בעמוד השדרה ובמפרקי הירכיים והברכיים. הטיפול בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות הוא בדר"כ טיפול נקודתי בתסמינים השונים ולא טיפול כולל מאחר שהסיבה להפרעה אינה ידועה במרבית המקרים. בהשמנה נהוג לטפל בדיאטה, באקנה בתרופות המפחיתות את הפרשת החלב, בתרופות הנוגדות את פעילות הורמוני-המין הזכריים ובתכשירי אנטיביוטיקה, ברמות האינסולין הגבוהות מטפלים במטפורמין הניתנת גם לחולי סכרת, את אי-סדירות המחזור "מתקנים" באמצעות גלולות למניעת הריון ובהפרעת הביוץ וההתעברות מטפלים בתרופות הורמונליות אשר "שוברות" את "אדישות" השחלות ומגרות אותן לפעילות נמרצת המביאה בסופו של דבר לביוץ. מידת ההצלחה של טיפולים אלה אינה מבוטלת אולם בצד ההצלחה יש שיעור לא מבוטל של תופעות לוואי. הטיפול בתרופות הנוגדות הפרשת חלב (רואקוטן) עלול לגרום ליובש בעור, רגישות לקרינת שמש, צלקות מכוערות בעור, הפרעה במשק השומנים ובתפקוד הכבד. שימוש אנטיביוטי ממושך עלול לגרום להתפתחות שזני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. שימוש ממושך בגלולות למניעת הריון כרוך בסיכון מוגבר להפרעה במשק השומנים בדם ולקרישיות-יתר במיוחד בנשים מעשנות. הטיפול ההורמונלי לגרימת ביוץ מגדיל את הסיכון לתסמונת גירוי-יתר שחלתי המהווה גורם תחלואה משמעותי שאף עלול לסכן את חיי המטופלת ומגדיל את שיעור ההריונות מרובי-העוברים.

האם יש טיפול כלשהו שיכול להביא לשיפור כל ההיבטים של תסמונת השחלות הפוליציסטיות?

התשובה היא חיובית. מדובר בהתערבות ניתוחית הנקראת חריצה או ניקוב המעטפת החיצונית של השחלות. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית בגישה לפרוסקופית, קרי כניסה לחלל הבטן דרך 2-3 נקבים והחדרת צינור אופטי המחובר למצלמת וידאו זעירה ולמקור אור. השחלות נצפות באופן ישיר והמעטפת החיצונית שלהן, המעובה ביחס לשחלות רגילות, מנוקבת באמצעות קרן לייזר או מחט המעבירה זרם חשמלי או סקלפל הרמוני המופעל בטכנולוגיית אולטראסאונד. במהלך הניתוח מבוצעים כ-10 נקבים זעירים בכל שחלה. הניתוח אורך כ-30-45 דקות והמטופלת משוחררת לביתה כעבור מספר שעות. ההתאוששות מן הניתוח אורכת מספר ימים. מחקרים רבים שבדקו את השפעת הניקוב הלפרוסקופי של השחלות מדווחים כי מעל 90% מהמטופלות חוזרות לחוות מחזורים סדירים באופן ספונטני, חוסר האיזון ההורמונלי מתוקן ורמות הורמוני המין הזכריים חוזרות לנורמליות במרבים המטופלות. אותה תצפית נצפתה לגבי רמות האינסולין בדם. יש שיפור משמעותי בתופעות העוריות (אקנה ושיעור-יתר) ומרבית המטופלות דיווחו על ירידה משמעותית במשקל. השפעות חיוביות אלה נשמרות לשנים רבות. החשוב מכל – כ-60% הרו באופן ספונטני תוך הימנעות מקבלת תרופות הורמונליות, הקטנת הסיכון לתסמונת גירוי-יתר שחלתי ולהריון מרובה עוברים. הסיכונים בניתוח זה זהים לסיכונים בכל התערבות לפרוסקופית דומה וכוללים סיכוני הרדמה, דימום, זיהום, פגיעה באברי בטן פנימיים כגון מעיים, כלי-דם ודרכי השתן והדבקויות תוך-בטניות לאחר הניתוח. עם זאת, שיעור הסיכונים הוא נמוך מאוד ופוחת משמעותית ככל שהמנתח מיומן יותר.

הגישה הניתוחית שמורה בדר"כ לנשים בהן נכשל הטיפול ההורמונלי לשם התעברות. השימוש פחות נפוץ למטרת שיפור כל ההפרעות האחרות שהוזכרו לעיל. והסיבה לכך אינה מובנת שכן כיום רמת המיומנות בביצוע פעולות ניתוחיות זעיר-פולשניות היא גבוהה ביותר. מבוצעים כיום אלפי ניתוחיים בריאטריים (קיצור קיבה) לטיפול בהשמנת יתר ובסיבוכיה קרי יתר לחץ דם, סכרת, מחלות לב וכלי דם ועוד. ניתוח הניקוב הלפרוסקופי של שחלותיהן שך נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות יכול לשפר את בריאותן ואיכות חייהן של אותן נשים באופן שאינו פחות מזה של ניתוח בריאטרי. יש מקום נכבד לניתוח זה בתוך מגוון הטיפולים בתסמונת השחלות הפוליציסטיות ויש להציעו כאופציה שוות-ערך לכל הטיפולים האחרים.

סרטן השחלות

שחלות: רקע כללי.

השחלות, זוג איברים קטנים, 3-4 ס"מ בסך הכול, משחקים תפקיד חשוב מאוד בחייה של כל אישה. בגיל הפוריות משחררות השחלות ביצית אחת מדי חודש, שעשויה להפוך להיריון, במידה ותפגוש זרע בדרכה אל הרחם. אך לשחלות יש תפקיד חיוני לא רק בתקופת הפריון.

מחלה ממארת שגורמיה עדיין אינם ברורים

סרטן השחלות הוא אחד מסוגי הסרטן המסוכנים ביותר. שתי הבעיות העיקריות הקשורות במחלה הזאת הן העדר רשימה ברורה של גורמים למחלה וקשיי האבחון. באשר לגורמי המחלה, היום נהוג לדבר רק על גורמי סיכון שידועים כמעלים את הסיכוי לחלות בסרטן שחלות מסוג אפיתליאלי הנחשב לשכיח ביותר. רמת הסיכון להתפרצות המחלה עולה עם הגיל, בעקבות רקע משפחתי של סרטן השחלה (אם, אחות או בת.
מחקרים אחרונים שנערכו בתחום גילו כי נשים שלא ילדו כלל נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השחלה, ולפתח בשחלות גידולים ממאירים, לעומת אישה שעברה לידה אחת לפחות. המחקרים מגלים כי בקרב נשים שעברו מספר לידות הסיכון לחלות בסרטן השחלה נמוך יותר, ישנם מומחים הטוענים כי כל הריון מפחית את הסיכון להתפתחות המחלה בשיעור של 10%.
גם אנדומטריוזיס, מצב בו מתרחשת גדילה מחוץ לרחם של רקמה זהה במאפייניה לרקמת רירית הרחם, עלול להגביר את הסיכון להתפתחות המחלה. כמו כן, וסת מוקדמת והפסקת הווסת בגיל מאוחר עלולים להגביר את הסיכון לפתח סרטן שחלות.

התורשה כגורם סיכון עיקרי

כחמישית עד רבע מהנשים המאובחנות בסרטן השחלה הן נשאיות של פגם גנטי מולד המגביר את הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלות. לכן הנשים שבמשפחתן התגלו גידולים ממאירים בשחלות נמצאות בקבוצת סיכון גבוה להתפתחות המחלה, ועליהן להיות במעקב ולעבור בדיקה גנטית.
הגנים העיקריים האחראים למירב המקרים של סרטן שחלה תורשתי הם BRCA1-2. ניתן לבדוק נשאות למוטציות בגנים אלו בבדיקה גנטית פשוטה יחסית. חשוב להדגיש כי נשים הנמצאות בסיכון גבוה להתפתחות סרטן השחלה יכולות לפנות לייעוץ מקצועי הניתן במרפאות גנטיות ולמרפאות לרפואת נשים.
ראוי לציין כי כיום נהוג להמליץ על כריתת שחלות מניעתית לנשאיות BRCA, מאחר וכאמור ידוע שמוטציות בגנים BRCA1 ו- BRCA2 מגבירות משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן השחלה. על פי מחקרים שנערכו בתחום, הסיכון לנשאיות BRCA לפתח סרטן השחלה לאורך החיים הינו 20-40%. הסיכון בקרב האוכלוסייה הכללית לחלות במחלה הנו כ- 1.5%. לכן, ההמלצה לנשים נשאיות BRCA היא להתחיל מעקב כבר מגיל צעיר, כאשר כריתת שחלות מורידת סיכון, בהתאם להחלטת ולהמלצת הרופא המטפל, תפחית משמעותית את הסיכון לפתח סרטן שחלות לאחר סיום תכניות הפריון.

התסמינים וקשיי האבחון

בקרב כ- 70% מהנשים המאובחנות כחולות בסרטן השחלה, המחלה מתגלה רק בשלב מתקדם או גרורתי. במקרים אלה הסימפטומים הם כאבי בטן, תחושת נפיחות בחלל הבטן, תלונות על בעיות בדרכי השתן.
בשלב מוקדם של המחלה הנשים מתלוננות לפעמים על אי נוחות במערכת העיכול, נפיחות בבטן, כאבים, לחץ באזור האגן, קוצר נשימה. עם זאת, נשים רבות לא מתלוננות על התסמינים בשלבים הראשוניים של המחלה, וכאשר התסמינים מופיעים מדובר כבר בשלב מתקדם.
אבחון בשלבים מוקדמים להיווצרות סרטן השחלות הנו קריטי ומאפשר לרופאים להציע טיפול יעיל במחלה. אפשרויות הטיפול משתנות בהתאם לגיל החולה, מצב בריאותי, סוגי הגידול, גודל ובהתאם לשלב בו מאבחנים את הבעיה.

דרכי האבחון

מה מצפה לאישה שהתעורר לגביה חשד לסרטן השחלה? ראשית, היא תעבור הערכת בריאות כללית על מנת לשלול אבחנות אחרות בד"כ אצל מומחה בתחום.. לאחר מכן היא תעבור אחת או יותר מהבדיקות הבאות:

  • סריקת אולטרה סאונד
  • סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT)
  • לעתים שאיבת נוזל מחלל הבטן ובדיקה מיקרוסקופית
  • לפרוסקופיה
  • לפרוטומיה (ניתוח מלא)

דרכי הטיפול

לאחר אבחון שלב המחלה וסוג הסרטן, היקפו ודרגתו, ימליץ הרופא על הטיפול המתאים ביותר, תוך שקלול מאפיינים כמו גיל, בריאות כללית, התפשטות הסרטן ועוד. לרוב, שיטת הטיפול תלויה בשלב בו התגלתה המחלה:

  • בשלב מחלה ראשוני אצל נשים צעירות יכול הרופא להמליץ רק על הסרת השחלה הפגועה יחד עם החצוצרה.
  • בשלבים מתקדמים יותר של סרטן השחלה, ובמידה והסרטן התפשט, מבצעים ניתוח להסרת שתי השחלות יחד עם החצוצרות והרחם, והסרת כל הגידול הסרטני. אם לפי תוצאות האבחון המקדים לא ניתן להסיר בניתוח את כל הגידול, הרופא ימליץ לרוב על 3-4 מחזורי כימותרפיה, לאחר מכן יבצע את הניתוח, ולאחריו יש לעבור סדרה טיפולים נוספת של כימותרפיה.
  • הטיפול היעיל בסרטן השחלות שלב 4 הוא כימותרפיה כטיפול ראשוני, אם נפח הגידול פוחת הרופא ימליץ לרוב על ניתוח להסרת הגידול, ולאחריו יש להמשיך בטיפולי כימותרפיה.

בשנים האחרונות בחלק מהמקרים, נהוג לשלב גם טיפול ביולוגי הנקרא אבסטין יחד עם הכימותרפיה. התרופה נמצאת בסל התרופות באינדיקציות מסוימות לנשים הנשאיות של מוטציות בגנים BRCA ניתן לפעמים להציעגם תרופה הנקראת אולפאריב, זאת בעיקר לנשים הסובלות מסרטן חוזר בשחלה לאחר טיפול כימוטרפי.
בחלק קטן מהנשים ניתן לבצע את הניתוח בגישה הלפרוסקופית. לגישה זו יתרונות מאחר וההחלמה מהירה יותר ולהליך זה יש גם יתרון מבחינה קוסמטית. השיטה לא תמיד אפשרית, אך כשזהו המצב, הליך שכזה מומלץ בגלל יתרונותיו.

דרכי מניעה והתגוננות

לא ניתן למנוע כל סיכון לסרטן השחלות, אלא אם כן מדובר בכריתה מונעת אצל נשאיות מוטציה גנטית. לצערנו אין היום שיטה יעילה לגילוי מוקדם וכל שניתן להמליץ עליו הוא מודעות לגוף ולשינויים בעיקר באיזור הבטן ומעקב שנתי או חצי שנתי לפי רמת הסיכון שתוגדר ע"י הרופא המטפל.
חשוב לזכור שישנן אופציות מגוונות לאבחון ולטיפול יעיל בסרטן השחלות, במידה ואלה מבוצעים בזמן הנכון וע"י המומחים בנושא.
איה מדיקל מציעה תחת קורת גג אחת מענה מקצועי ומהיר ברמה הגבוהה ביותר לכל צרכי האבחון והטיפול בשילוב שירות אמפטי ומתחשב.

האם את בסיכון לחלות בסרטן השחלות?

דר' רם איתן, מנהל תחום גינקואונגולוגיה באיה מדיקל ממליץ לך לענות על השאלון הבא של "קרן לוין" המיועד ליהודים בעולם ובישראל.

צוואר הרחם – כללי

צוואר הרחם נמצא בחלקו העליון של הנרתיק, מחובר לכיפת הנרתיק בחלקו התחתון ומעליו נמצא בחיבור ישיר הרחם. לצוואר הרחם תפקיד חשוב במהלך הפריון וכן באחזקת ההריון עד ללידה. לצוואר הרחם חשיבות רבה גם בתחום האונקולוגי מפני שהוא חשוף להתפתחות של גידולים טרום סרטניים וסרטניים.

בחלקו החיצוני של צוואר הרחם קיים איזור אשר בו נפגשים תאים קשקשיים האופיינים לרירית הנרתיק ותאים בלוטיים אשר אופייניים לרירית הרחם. נקודת מפגש זו יוצרת איזור הנקרא "איזור המעבר". באיזור זה מתרחש תהליך ייחודיי הנקרא מטפלזיה. את התהליך הזה אוהב במיוחד וירוס הפפילומה.

סרטן צוואר הרחם

סרטן צוואר הרחם הינו גידול ממאיר אשר ממוקם ברוב המקרים בחלק החיצוני של צוואר הרחם לכיוון הנרתיק. שכיחותו של סרטן זה היא גבוהה, הרביעי בשכיחותו בעולם  וזהו אחד מסוגי הסרטן הקטלנים ביותר. בישראל שכיחות המחלה אינו גבוהה יחסית למדינות מפותחות אחרות וזאת בזכות מודעות גבוהה לחשיבות הגילוי המוקדם וביצוע בדיקות פאפ שמאפשרות גילוי מוקדם של המחלה.

 

גורמי סיכון

גורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחות סרטן צוואר הרחם הוא נגיף הפפילומה.

נשים רבות נחשפות לווירוס הזה אך לרוב המערכת החיסונית של האישה מצליחה להתגבר על הווירוס. אולם אצל חלק מהנשים המערכת החיסונית לא מצליחה להתגבר על הווירוס והוא מצליח לחדור לתאי צוואר הרחם ולגורם לשינויים בתאים. ללא טיפול מתאים עשויים תאים אלה להפוך לתאים ממאירים ולגרום להתפתחות סרטן צוואר הרחם.

גורמי סיכון הנוספים למחלה הם: עישון, ריבוי פרטנרים ליחסי מין ללא שימוש בקונדום, הריונות רבים, ובעיקר הריון ראשון בגיל צעיר ונטילה רצופה (מעל 5 שנים) של גלולות למניעת הריון.

 

אבחון

בשלבים הראשונים של סרטן צוואר הרחם אין בדרך כלל תסמינים מוקדמים.

בחלק מהמקרים נשים התלוננו על דימום לא סדיר, דימום לאחר קיום יחסי מין, הפרשות מימיות וכו' אך אין בהכרח סימפטומים מקדימים. בשל כך ישנה חשיבות  גדולה לגילוי מוקדם של המחלה. ביצוע סדיר של משטח צוואר הרחם – בדיקת PAP, מאפשר לזהות סימנים מוקדמים לשינויים בתאי צוואר הרחם ולטפל בהם בטרם תתפשט המחלה. זיהוי של ממצאים מחשידים בבדיקת פאפ דורש המשך בירור באמצעות בדיקות קולפוסקופיה וביופסיה. מלבד גילוי מוקדם ישנה חשיבות רבה גם למניעה. היום ניתן להפחית בצורה משמעותית את הסיכון להתפתחות סרטן צוואר הרחם ע"י חיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי.

היתרון בגילוי מוקדם הוא בעובדה שלסרטן צוואר הרחם יש מצבים טרום סרטניים שהוא נקרא טרום סרטן בדרגות שונות – CIN1 , CIN2, CON3

 

טיפול

בעידן המודרני מנסים להתאים לכל חולה את הטיפול המתאים לה. הנתונים שנלקחים בחשבון בהתאמת הטיפול הם בין היתר: גודל וסוג הגידול, גיל האישה ותקופת הפריון, רצונה של האישה בשימור הרחם, מעורבות של איברים שכנים ו/או בלוטות לימפה.

כאשר הגידול מוגבל לצוואר הרחם, אנו בדרך כלל מציעים טיפול ניתוחי. הטיפול הסטנדרטי כולל כריתה רדיקלית נרחבת של הרחם וכריתה נרחבת של בלוטות לימפה באגן. במקרים מאד מסוימים ניתן להסתפק בכריתת צוואר הרחם בלבד או בקוניזציה גדולה יחד עם כריתת בלוטות אגניות. את ההחלטה לגבי אופן הטיפול יש לקבל יחד עם רופא בעל מומחיות בגינקולוגיה אונקולוגית ובעל ניסיון וידע בטיפול במחלה.

לאחר הניתוח במקרים רבים יש צורך בטיפול משלים: באמצעות הקרנות או כימותרפיה. לעיתים משיקולים רפואיים שונים, הטיפול הקרינתי ו/או כימותרפי קודם לניתוח.

 

באיה מדיקל מבצעים את הניתוח גם באמצעות רובוט וזו השיטה הטובה ביותר היום לניתוח רדיקלי של גידול צוואר הרחם. הניסיון של הצוות בניתוח זה הוא רב והמרכז נחשב למוביל בתחום זה בארץ.

בדיקות צוואר הרחם

מאחר וצוואר הרחם גלוי ונגיש לנו בחלקו העליון של הנרתיק ישנה אפשרות לבצע גילוי מוקדם של מחלות בצוואר הרחם וכך לבצע פעולות טיפוליות אשר ימנעו התפתחות של סרטן.
הגילוי המוקדם מבוסס על משטח מאיזור המעבר בצוואר הרחם אשר נקרא משטח פאפ. במהלך בדיקה גינקולוגית רגילה נלקח משטח מהצוואר אשר נשלח למעבדה הציטולוגית. שם עובר המשטח עיבוד ע"י מערכת מיוחדת ורופאים אשר קובעים אם יש עדות לתאים לא תקינים בצוואר. את המשטח הנ"ל צריך לקחת אחת לשנה במשך לפחות 3 שנים רצופות ואם הוא תקין ניתן לרדת לבדיקה אחת ל 3 שנים. בשנים האחרונות הצטברו עדויות שכלי נוסף לגילוי מוקדם, הערכת נוכחות וירוס הפפילומה במשטח, יעילה אף יותר ויכולה להוות תחליף נאות.
באם במשטח או בסיווג הפפילומה ישנה עדות להדבקה או תאים לא תקינים יש לבצע בדיקה אבחנתית הנקראת קולפוסקופיה. זוהי בדיקה גינקולוגית המכוונת לצוואר הרחם ובעזרת מכשיר הגדלה מיוחד המאפשרת לזהות את הנגעים שיצר הוירוס בצוואר הרחם. במהלך הקולפוסקופיה ניתן לקחת ביופסיה מהצוואר ולאבחן את הנגע.
במקרה של cin1 נהוג לבצע מעקב בלבד ואילו במקרים של cin2 או cin3 נהוג לבצע פעולה אבחנתית-טיפולית נוספת הנקראת קוניזציה של צוואר הרחם. זוהי למעשה כריתה של האיזור הנגוע במטרה להיפתר ממנו לחלוטין. פעולה זו נעשית במסגרת אשפוז יום, תחת הרדמה מקומית או כללית בתלות בגודל הנגע וברצון האישה.
למעשה מטרתה של המערכת לגילוי המוקדם לסרטן צוואר הרחם, הינה לזהות את הנגעים ולטפל בהם לפני שהפכו לסרטן. אם איחרנו את המועד, או לא נלקח פאפ בעיתו או מסיבות אחרות נוצר כבר סרטן צוואר הרחם אזי דרך החשיבה כבר משתנה ונכנסים לחשבון נתונים נוספים שעליהם נרחיב בהמשך.

בדיקת פאפ: 9 דברים שכדאי שתדעי

סרטן צוואר הרחם, שנגרם מווירוס הפפילומה האנושי (HPV), הוא הסרטן השלישי בשכיחותו, אחרי סרטן רירית הרחם וסרטן השד. בדיקת פאפ (שנקראת גם 'פאפ סמיר' ו'בדיקת צוואר הרחם') פעם בשלוש שנים, החל מגיל 25, מומלץ לעבור בדיקה גינקולוגית ובדיקת פאפ לאיתור מוקדם למניעה של התפתחות סרטן צוואר הרחם.

  1. הבדיקה עוזרת למנוע סרטן צוואר הרחם ב-90% מהמקרים

    מחקרים מראים ש- 75% מהנשים שחלו בסרטן צוואר הרחם לא עברו בדיקת פאפ מעולם. אם רק היו עוברות את הבדיקה באופן שגרתי, הסיכוי שלהן למנוע את התפתחות המחלה היה גבוה מאד.

  2. עברת את גיל 25? הגיע הזמן להתקשר לרופא

    אם את מעל גיל 25 ולא עברת בדיקת פאפ בשלוש השנים האחרונות, מומלץ שתקבעי תור לרופא הנשים. האיגוד הישראלי למיילדות ולגניקולוגיה ממליץ לעבור את הבדיקה פעם בשלוש שנים, עד גיל 60 (עיצומו של גיל המעבר).

  3. את לא צריכה לחפש בעיות ותסמינים כדי ללכת להיבדק

    וירוס הפפילומה נחשב לנגיף "שקט", כלומר גורם לשינויים במערכת הרבייה באופן איטי והדרגתי, לפעמים בלי להשאיר סימנים חיצוניים. עם זאת, חשוב לציין שזנים מסויימים של הווירוס מאופיינים בתסמינים כמו דימום לא סדיר, או דימום אחרי קיום יחסי מין. הריון, אגב, הוא לא סיבה לוותר על הבדיקה.

  4. גם אם התחסנת נגד סרטן צוואר הרחם, את לא חסינה מפני כל זני הפפילומה

    החיסון הנפוץ בקרב צעירות רבות, שכיום כלול בחיסוני השגרה לנערות בכיתה ח', אמנם מגן על גופך מפני חלק מזני הנגיף, אבל לא מכולם. לכן, גם אם התחסנת נגד סרטן צוואר הרחם, את צריכה להמשיך ולעבור בדיקות פאפ.

  5. יש משמעות לתזמון ביצוע הבדיקה

    כדי להגביר את מהימנותה של בדיקת הפאפ, מומלץ לבצע אותה 10-20 ימים אחרי היום הראשון של הווסת (המחזור החודשי). כיומיים לפני הבדיקה, מומלץ להימנע משימוש בחומרים קוטלי זרע או שטיפות נרתיקיות. אם הבדיקה "נופלת" בזמן המחזור או כאשר את סובלת מדלקת בנרתיק – דחי אותה.

  6. הבדיקה לא כואבת

    בבדיקה, הרופא או הרופאה יחדירו מרחב (ספקולום) לנרתיק, כדי לקבל גישה לצוואר הרחם. לאחר מכן יחדירו מקלון עם סיבים בקצה וייאספו תאים לבדיקה באמצעות "גירוד" עדין של השכבה החיצונית של צוואר הרחם. את משטח הפאפ ניתן לשלוח למעבדה באופן המסורתי ע"י זכוכית נושאת, או בשיטה החדשה הנקראת "פאפ-דק" בבקבוקון נוזל. במעבדה יבדקו את תקינות התאים ויוכלו לאתר שינויים טרום סרטניים, או סרטניים בצוואר הרחם. את התוצאות תקבלי בכתב, או בעל פה מהרופא או הרופאה שלך.

  7. בדיקה לא תקינה לא מעידה בהכרח על חולי

    לבדיקה שאינה תקינה יכולות להיות כל מיני סיבות, שלא מעידות על הידבקות בווירוס הפפילומה, כמו טעות במעבדה, גירוי מקומי או דלקת בצוואר הרחם. כדי לדעת בוודאות מה קורה, מומלץ להמשיך בבירור ולבקש לבדיקות קולופוסקופיה וביופסיה.

  8. HPV TYPING

    בבדיקה פשוטה ניתן לבדוק האם אישה נשאית של וירוס הפפילומה ואם כן, האם היא נושאת וירוסים משמעותיים או וירוסים שאינם מסוכנים. בדיקת סיווג תת הסוג של וירוס הפפילומה הופכת להיות בדיקת הבחירה בארה"ב לסקר ראשוני של צוואר הרחם. בדיקה זו נלקחת עם או בלי הפאפ לאחר שמחקרים הראו שבדיקת הסיווג של הוירוס מדויקת יותר מבדיקת הפאפ לבד. בארץ בדיקה זו אינה כלולה בסל הבריאות אך כדאי לשאול האם היא מתאימה גם לך.

  9. כ- 190 נשים בישראל מאובחנות כחולות בסרטן צוואר הרחם בכל שנה

    שכיחות סרטן צוואר הרחם בישראל היא בין הנמוכות בעולם, עם 4-5 מקרים חדשים על כל 100,000 נשים, לעומת 17 מקרים ויותר לכל 100,000 נשים במדינות אחרות בעולם. עם זאת, בכל שנה נפטרות מהמחלה בארץ כ- 60 נשים.