כללי

דליפת שתן נקראת גם "אי נקיטת שתן". מדובר במצב בו אין שליטה על יציאת השתן. כלומר, "בריחה" לא רצונית של שתן.

אחת מכל שלוש נשים תחווה דליפת שתן לא רצונית במהלך חייה. השכיחות עולה עם הגיל, ובקרב נשים מעל גיל 65 שנה השכיחות מגיעה לכמעט 40%.

הבעיה המאפיינת תופעה זו היא שמרבית הנשים סובלות ממנה שנים רבות ולא פונות לעזרה רפואית. בממוצע לוקח 5 שנים עד שאישה מעיזה לפנות לעזרה. הסיבות לכך מגוונות: חלק מהנשים חושבות שהדליפה היא חלק טבעי מההזדקנות, חלקן אינן מודעות לטיפולים האפקטיביים וחלקן פשוט מתביישות לדבר על הנושא. אז חשוב לדעת שיש מה לעשות, וניתן לעזור ובמרבית המקרים גם לפתור את הבעיה. מומלץ לפנות בהקדם לאורולוג נשים או אורו-גיניקולוג על מנת לעבור הערכה וטיפול בהתאם

קיימים סוגים שונים של דליפת שתן :

  • דליפת שתן במאמץ (Stress) – איבוד שתן בלתי רצוני תוך כדי מאמץ פיזי (התעמלות, הליכה, צחוק, שיעול, הרמת משא). זהו הסוג הנפוץ ביותר.
    דליפת שתן במאמץ נגרמת מחולשה של רצפת האגן אצל נשים. בגלל חולשת השרירים והרצועות של רצפת האגן התמיכה בשופכה נחלשת. בעת מאמץ כלשהו, הלחץ בשלפוחית עולה על הלחץ בשופכה, מה שמוביל לדליפת שתן. השמנת יתר, לידות, גיל מבוגר, ניתוחים קודמים באגן ועישון הם גורמי הסיכון העיקריים להתהוות דליפת שתן במאמץ.
  • בריחת שתן בדחיפות ("שלפוחית רגיזה" – Urge) – איבוד שתן בלתי רצוני הנובע מדחף פתאומי.
    נגרמת כתוצאה מהתכווצויות בלתי רצוניות של שריר השלפוחית. ניתן לדמיין את שריר השלפוחית כבלון שתפקידו לאגור שתן לתקופה יחסית ממושכת. באנשים בריאים, השריר הזה הוא אלסטי ורפוי, כאשר השלפוחית מתמלאת לאיטה במהלך היום. בנפח מסוים, כאשר הלחץ בשלפוחית עולה קמעה, נוצר גירוי עצבי למוח "האומר" לנו להתרוקן. בחולים מסוימים, שריר השלפוחית אינו אלסטי ולעיתים אף נוצרות התכווצויות בלתי רצוניות הגורמות לעליית לחץ פתאומית בתוך השלפוחית ואז לדליפה של שתן לא רצונית.
  • דליפת שתן מעורבת(Mix) – דליפה המשלבת בין אלמנטים של דליפה במאמץ ובין סוג דחיפות/תכיפות.
  • דליפת שתן ממילוי יתר – מתרחשת במילוי עודף של השלפוחית. נגרמת בשל בעיית עצבוב בשלפוחית השתן או במצב של חסימה בשלפוחית אשר לכן אינה מתרוקנת (כגון צניחת איברי האגן או לאחר ניתוח אגן). תופעה זו תיתכן גם לאחר לידה, כתוצאה מאלחוש אפידוראלי.
  • דליפת שתן קבועה – מתרחשת באופן קבוע, ללא קשר לפעילות או תחושת מילוי יתר. הסוג החמור ביותר, הנגרם בשל חוסר תפקוד מוחלט של ה-urethral sphincter או בשל קשר פתולוגי בין מערכת השתן והנרתיק.

אבחנה:

במרבית המקרים, יש צורך לבצע אבחנה נרחבת יותר, הכוללת בדיקות מעבדה שונות, דימות (צילומי רנטגן או אולטרסאונד), יומן השתנה ואורודינמיקה.

האבחנה מתבצעת על ידי רופא מומחה בתחום. המטרה העיקרית באבחנה היא למצוא את הסיבה להפרעות בתפקוד מערכת השתן או המעי, כדי לטפל בבעיה בדרך הטובה והנכונה ביותר. טיפול לא תואם יכול להחמיר סימפטומים קיימים או לגרום לסיבוך.

האבחנה כוללת:
  • ריאיון רפואי: בו נשאלת האישה על הרגלי התזונה והשתייה שלה, הריונות ולידות, מחלות כרוניות, ניתוחים קודמים, נטילת תרופות, חיי המין והרגלי היציאות. כמו כן, הרופא ישאל שאלות מכוונות על תפקוד מערכת השתן, כגון תדירות, תכיפות, כאבים וכו'.
  • בדיקה גופנית: הבדיקה הגופנית כוללת בדיקת בטן, מותניים, מפשעות, חלחולת (פי הטבעת) ואיברי המין. כל אלה חשובים בהערכת מבנה ותפקוד של דרכי השתן, דרכי המין ושרירי רצפת האגן. לעתים אפשר להגיע לאבחנה נכונה רק על ידי ביצוע בדיקה גופנית מדוקדקת.
  • יומן השתנה: במקרים מסוימים יבקש הרופא למלא יומן השתנה. רישום יומן כזה הוא בדרך כלל לתקופה הנעה בין 3 ל-6 ימים.
  • מדידת שארית השתן: שארית השתן היא כמות השתן הנותרת בשלפוחית השתן לאחר השתנה. כמות גדולה של שארית אינה תקינה ומצביעה של בעיה תפקודית של מערכת השתן, יכולה לגרום לזיהומים בדרכי השתן, היווצרות אבנים, תלונות של דחיפוּת ותכיפות, ובמקרים חמורים אף לפגיעה בכליות. את שארית השתן אפשר למדוד ישירות בהכנסת קטטר לשלפוחית לאחר השתנה, או בצורה עקיפה באולטרסאונד.
  • אורו-דינמיקה: בבדיקה מיוחדת זו ממלאים את שלפוחית השתן במים בעזרת קטטר דק, הבודק את הלחץ בתוך השלפוחית. לאחר ששלפוחית השתן התמלאה, מתרוקנים אל תוך כיסא שירותים מיוחד המחובר למכשיר הבודק את כמות השתן, זרימתו והאם ההתרוקנות הייתה עד הסוף.
    חשוב לדעת שהבדיקה אינה נעימה, אבל אינה כואבת, ולעתים חייבים לבצעה על מנת להגיע לאבחנה הנכונה. אי אפשר לבצעה בהרדמה.

דרכי טיפול וניתוחים:

לסובלות מדליפת שתן במאמץ אנו מציעים ניתוח.

ניתוח מתלה/TVT:

בניתוח זה משתילים סרט סינתטי מתחת לשופכה דרך הנרתיק. מדובר בניתוח זעיר פולשני, קצר יחסית (15-20 דקות אורכו). הסרט נותן תמיכה מחודשת לאזור השופכה ובעת מאמץ כלשהו הוא סוגר את השופכה ובכך מונע מהשתן לדלוף החוצה.

טיפולי פיזיותרפיה:

במקרים של דליפת שתן קלה, תופנה המטופלת לפיזיותרפיה של רצפת האגן. הפיזיותרפיה מחייבת התמדה ותרגול יומיומי בבית של תרגילים המחזקים את שרירי רצפת האגן. לפיזיותרפיה יש הצלחה לא מבוטלת, במיוחד בנשים עם דליפת שתן בדרגת חומרה קלה ונשים צעירות.

טיפול תרופתי:

טיפול הבחירה במי שסובלים מ"שלפוחית רגיזה" הוא תרופות המרגיעות את ההתכווצויות הלא רצוניות של השלפוחית. בנוסף, אנו מלמדים את אותם חולים להימנע מגורמים היכולים לעודד את אותן התכווצויות: הפחתה של צריכת קפאין, משקאות מוגזים, אלכוהול ועישון.