אנדומטריוזיס – כללי

אנדומטריוזיס הוא מצב בו רירית הרחם, שבאופן נורמאלי לא ניתן לזהותה בשום מקום בגוף מלבד ברחם, מופיעה או נשתלת ברקמות מחוץ לרחם. האגן הקטן הוא האזור השכיח ביותר בו מזוהה אנדומטריוזיס, ובעיקר על השחלות, החצוצרות, שלפוחית השתן והחלחולת (החלק הסופי של המעי הגס). באופן נדיר יותר ניתן לזהות אנדומטריוזיס מפושט בחלל הבטן, בריאות, במעיים ואפילו במוח.

סימפטומים:

כאב אגן עז בזמן הווסת, כאב בפעולת מעיים, כאב ודימום בהטלת שתן, כאב גב תחתון, כאב בזמן יחסי מין, בעיות פריון.

אנדומטריוזיס – הטיפול התרופתי

הטיפול התרופתי מכוון לדיכוי הפעילות ההורמונאלית המגרה את פעילות רקמת האנדומטריוזיס.
חשוב לזכור כי טיפול תרופתי אינו "מרפא" אנדומטריוזיס אלא רק "שולט" בו. לכן, עם הפסקת הטיפול, סימני המחלה וההתפשטות של האנדומטריוזיס חוזרים למצב הטרום-טיפולי.

גלולות למניעת הריון

זהו טיפול הבחירה בנשים צעירות. טיפול זה מצליח בכמחצית המטופלות ומביא להקלה בכאבים בזמן הווסת ובקיום יחסים ולעצירת תהליך התפשטות האנדומטריוזיס.
הסבר: הגלולות הנפוצות מכילות שני הורמונים, אסטרוגן ופרוגסטרון, במינונים ובהרכבים משתנים. בכל מקרה, תכולת ההורמונים בגלולות היא גבוהה במספר סדרי גודל ביחס לרמת ההורמונים הפיזיולוגית. כתוצאה מכך, "משתלטים" ההורמונים התרופתיים על המנגנונים הטבעיים ומבטלים את השפעתם המגרה על רקמת האנדומטריוזיס. ישנה אסכולת טיפול באנדומטריוזיס, הממליצה על נטילת הגלולות ברצף במשך מספר חודשים על מנת "לדלל" את מספר אירועי הווסת. יתרונה של שיטת טיפול זו הוא בפשטותה ובהיותה רחבת היקף. חשוב לזכור כי הטיפול בגלולות עלול לגרום לתופעות לוואי ולסיבוכים שבגינם לא ניתן להמשיך בטיפול

טיפול בפרוגסטרון

בדרך כלל, האסטרוגן התרופתי הוא ההורמון הגורם למרבית תופעות הלוואי והסיבוכים. במצבים בהם רצוי להימנע משימוש באסטרוגן, ניתן לטפל בפרוגסטרון בלבד ולהשיג דיכוי טוב של רקמת האנדומטריוזיס בשל פעילותו האנטי-אסטרוגנית של הפרוגסטרון. ניתן לטפל בפרוגסטרון באמצעות כדורים (טיפול יומיומי), זריקות (אחת ל-3 חודשים) ובהתקן תוך רחמי המפריש פרוגסטרון באופן קבוע (טיפול ל-5 שנים).
"המחיר" שנאלצת לשלם המטופלת בפרוגסטרון בלבד, הוא היעדר וסת באופן מוחלט במהלך כל תקופת הטיפול. אין בכך כל בעיה רפואית, אולם מטופלות רבות ממאנות להשלים עם מצב זה וחוששות מהשלכות עתידיות על פריונן.

טיפול אנטי-הורמונאלי

טיפול זה משפיע ברמת בלוטת יותרת המוח, המפרישה הורמוני תיווך שבאמצעותם היא "מנצחת" על הפרשת ההורמונים המווסתים את תהליך הביוץ והפריון. דיכוי הפרשת הורמוני-תיווך אלה מפסיק מיידית את הפרשת ההורמונים המגרים את רקמת האנדומטריוזיס. השפעת הטיפול מרשימה וגורמת לעיתים, בנוסף לדיכוי, גם לנסיגה של מוקדי אנדומטריוזיס.
אלא שאליה וקוץ בה – הטיפול גורם למצב חוסר הורמונאלי, המתבטא בתסמיני גיל מעבר קשים, דוגמת גלי חום, שינויי מצב רוח, יובש נרתיקי ועוד – מצב שלא כל המטופלות מסוגלות לסבול. טיפול זה מומלץ בעיקר לנשים מבוגרות יותר, בגילאי 40-50 שנים.
טיפול זה עלול לגרום גם לבריחת סידן מן העצמות (אוסטיאופורוזיס) ולעלייה בהיארעות של תחלואת לב וכלי דם.

אנדומטריוזיס – הטיפול הניתוחי

מטרת הטיפול הניתוחי הינה לאשר את האבחנה ולהרחיק את רקמת האנדומטריוזיס.
בנשים המעוניינות בשימור אופציית הפריון מקובלת כיום הגישה של הרחקה מקסימלית של רקמת אנדומטריוזיס עד גבול פגיעה באיברים אחרים.

באיה מדיקל קיים צוות רפואי רב-תחומי המטפל בכל היבטי המחלה, החל מהקלת תסמינים, דרך טיפול תרופתי ועד לטיפול ניתוחי בהתאם למאפייני המקרה וצורכי המטופלות.
למידע נוסף לחץ כאן