דחיפות הפנייה לייעוץ בנושא פריון תלויה בעיקר בגיל האישה, ובגורמים רפואיים אחרים, במידה והם ידועים. אצל נשים צעירות, כאשר לא ידועה איזושהי בעיה בריאותית וגינקולוגית, כל עוד מחזורי הווסת סדירים, וכאשר לא ידועה בעיה מצד הגבר, ומקיימים יחסי מין סדירים ובלתי מוגנים – ועדיין לא נכנסים להריון, מומלץ לפנות לייעוץ בסיסי, לאחר שישה עד שמונה חודשי ניסיון.

 

א. בדיקת ביוץ

במהלך בירור אי פריון בזוגות ובמהלך טיפול להשגת הריון נעזרים באמצעים שונים לבדיקת ביוץ. למעשה- ההוכחה האמיתית היחידה לקיומו של ביוץ הינה השגת הריון, אולם באמצעים שונים, עקיפים וישירים, יכולים אנו להעריך בדיוק יחסי את מועד הביוץ. כיצד נעריך את מועד הביוץ?

1.תיאור מחזורי הווסת:

בנשים עם מחזורים לא סדירים, דהיינו, מרווח לא צפוי בין דימום אחד לשני- קשה להעריך את מועד הביוץ ואם בכלל מתקיים.
בנשים עם מחזורים סדירים, ניתן להעריך שהביוץ התרחש כ- 10-14 ימים לפני הווסת, ובהתאם ניתן לתכנן קיום יחסי מין סביב מועד זה.

2. מעקב זקיקים באולטראסאונד-

אולטראסאונד הוא אמצעי טוב להערכת השחלות וגדילת הזקיקים בשחלות, אולם אמצעי זה מחייב בדיקת אולטראסאונד (בד"כ וגינלי) מס' פעמים מתחילת הווסת עד זיהוי זקיק מוביל וגדול (סביב 18-20 מ"מ) באחת השחלות. מרגע שמזוהה זקיק בגודל שכזה ניתן להעריך שהביוץ הטבעי קרוב. לחילופין ניתן להוסיף זריקה לגרימת ביוץ לצורך תזמון טוב יותר של יחסי מין או הזרעה תוך רחמית (כ- 24-36 שעות לאחר מתן הזריקה).

3. ערכות לבדיקת LH בשתן-

מדובר בערכות מסחריות המשמשות לגילוי ראשון בשתן של ההורמון האחראי לביוץ (LH). בד"כ מומלץ לבצע בדיקת שתן אחת ליום (בשעות אחר הצהריים) סביב הזמן הצפוי לביוץ. מרגע הופעת בדיקה חיובית מקובל להניח שביוץ טבעי יתרחש בעוד כ- 24 שעות. ייתכנו מצבים בהם הבדיקה "מפספסת" את גילוי ההורמון ואת הביוץ, בעיקר במצב בו בדיקת השתן נערכה בשעות הבוקר.

4. בדיקת חום השחר-

בדיקה ותיקה המתבססת על עליית חום הגוף לאחר הביוץ כתוצאה מהשפעת הורמון הפרוגסטרון המיוצר בכמויות גדולות לאחר הביוץ. הבדיקה בעייתית ואינה מדויקת ולכן קשה להתבסס בזמן אמת על שינויי הטמפרטורה לצורך זיהוי נכון של מועד הביוץ.

5. פרוגסטרון לוטאלי-

מדידת רמת הפרוגסטרון בדם כשבוע לפני הווסת הצפוייה (ולכן מכונה בשלב הלוטאלי), יכולה להעיד על ביוץ שהתרחש כשבוע קודם לכן ונוכחותו של גופיף צהוב המפריש פרוגסטרון.

ב. הערכת רזרבה שחלתית

מס' המבחנים הנמצאים בשימוש הוא גדול וכולל בדיקות דם, תבחינים דינאמיים ובדיקות אולטרא סאונד. הבדיקה הנפוצה ביותר היא בדיקת רמה בסיסית של הורמון ה FSH בימים 2-5 למחזור הווסת. ערכים גבוהים (מעל 15 יחידות) עלולים להעיד על רזרבה נמוכה, אולם ישנה אי אחידות גדולה בתוצאות וביכולת לפענח את התשובה וכדאי תמיד להתייחס לגיל האישה.
בשנים האחרונות גובר השימוש המחקרי בבדיקת ההורמון האנטי מולריאני (AMH ) ובדיקת סונר למס' זקיקים אנטראלים. שני מבחנים אלו נחשבים כטובים ביותר להערכת הרזרבה השחלתית וניבוי אפשרי של תוצאות טיפולי פריון/ הפריה חוץ גופית. חשיבותו של AMH היא בהיותו מופרש מתאי המעטפת של הביצית (תאי גרנולוזה) מהווה הוא מדד למס' הזקיקים הקטנים הנחים בשחלה ובכך מהווה מדד אמיתי יותר לרזרבה השחלתית וניתן למדידה בכל של מחזור הוסת, בשונה מרמות FSH התלויות בשלב המחזור ובמס' הזקיקים הגדולים יותר.

ג. הערכה של תקינות חלל הרחם והחצוצרות

בדיקות אלה לא נעשות מייד בכל הזוגות ונהוג לבצע אותן לפני טיפולים מסויימים.
צילום רחם- הינה בדיקה שבה מזריקים חומר ניגוד דרך צואר הרחם לחלל הרחם ולחצוצרות וכך ניתן לזהות בשיקוף רנטגן מעבר תקין או חסימה. חסרונות הבדיקה- בהיותה בדיקה פולשנית, לא נעימה ולעיתים אף כואבת. ניתן לבצע אותה גם בהרדמה כללית קצרה אולם במרבית המקרים אין בכך צורך. ייתכן סיבוך נדיר של זיהום ברחם/ אגן לאחר הבדיקה ולעיתים הרופא המבצע ימליץ גם על טיפול אנטיביוטי לפני ולאחר הבדיקה.
היסטרוסקופיה אבחנתית- בדיקה בצינור דק עם סיב אופטי ומצלמה המוחדר לחלל הרחם ודרכו ניתן לזהות את תקינות חלל הרחם. במרבית המקרים אין צורך בהרדמה.

ד. בדיקת זרע

כוללת בדיקת נפח הזרע, ריכוז תאי הזרע, שיעור תאי הזרע בתנועה ושיעור תאי הזרע הנראים תקינים ("מורפולוגיה"). מקובל לומר שבדיקה תקינה לחלוטין היא כשישנו ריכוז תאים מעל 15 מליון למ"ל, מתוכם 40% לפחות בתנועה ולפחות 4% במראה תקין. חשוב להדגיש ששינויים בריכוז, תנועתיות ומראה תאי הזרע אינם מעידים בהכרח על "פוריות" או "אי פוריות" הגבר ויש להתחשב בגורמים רבים נוספים.