דליפת שתן היא אחת הבעיות המציקות ביותר שעמן מתמודדות נשים רבות. מדובר בבעיה חברתית ובעיה הגיינית הפוגעת באיכות החיים של נשים הסובלות ממנה. דליפת שתן מגבילה את הנשים בפעילות יומיומית, יש נשים הנמנעות ממגע חברתי ואף מיחסי מין  בשל הבושה הפוגעת בדימוי העצמי ואף גורמת לדיכאון. כמו כן, סובלות הנשים מגירויים רבים  בעור הנובעים ממגע עם השתן. נושא לא פחות חשוב הינה ההוצאה הכספית הנכבדת על אמצעים סופגים. לעיתים קרובות נשים מתביישות לדבר על הבעיה, אף על פי שהיא שכיחה מאוד (לפחות 30-40% סובלות מבעיה זו) ושכיחותה רק עולה עם הגיל.

במצב התקין שלפוחית השתן מתרוקנת בצורה נשלטת ורצונית. כאשר אנו חשים כי היא התמלאה, אנו מוצאים מקום וזמן לרוקן אותה. הפגיעה ביכולת של השלפוחית לאגור את השתן גורמת לתלונות כגון: תכיפות (הליכה תכופה לשירותים), דחיפות (צורך עז ומיידי למתן שתן הגורם להפסקת כל פעילות), קימה תכופה בלילה למתן שתן ,דליפת שתן. בחלק ניכר מהמקרים מדובר בדליפת שתן בעת דחף- כלומר יש צורך עז למתן שתן והאישה לא מספיקה להגיע בזמן  לשירותים, ויש גם דליפת  שתן  במאמץ, כאשר פעילות מסוימת הקשורה למאמץ פיזי כדוגמת שיעול, עיטוש, קפיצה, ריצה, הרמת משאות גורמים לבריחת שתן. יש גם נשים הסובלות משני הסוגים של דליפת שתן בו זמנית.

סיבות לדליפת השתן

  • סיבות נוירולוגיות. מחלות נוירולוגיות רבות גורמות לדליפת שתן, כך למשל, מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה ואלצהיימר. אך הבעיה הנוירולוגית לא חייבת להיות כללית, גם בעיות נוירולוגיות מקומיות, כלומר אלה הפוגעות בשלפוחית השתן בלבד, גורמות לדליפות השתן.
  • נזק לאיברי רצפת האגן. פגיעה ברקמות התומכות ברצפת האגן יכולה להיגרם ע"י מספר סיבות כגון: הזדקנות, מחסור באסטרוגן, לחץ המופעל על אזור האגן בעקבות הריונות ולידות, ניתוחים באזור האגן – כל אלה יכולים לגרום לנזק מצטבר, שבסופו של דבר גורם לדליפת שתן במאמץ כמו גם לצניחת אברי האגן.
  • גירוי יתר של שריר השלפוחית. בעיה זו נקראת גם "שלפוחית רגיזה". מקורה הוא עצבי, ובמקרה הזה השריר של השלפוחית מופעל בצורה מוגברת, ללא קשר להתמלאות השלפוחית.
  • גורמים זמניים. אינם גורמים לבעיה עצמה, אך גורמים לתסמינים של בריחת שתן. הגורם הנפוץ ביותר הוא זיהום בדרכי השתן, תרופות משתנות, עצירות.

אבחון דליפת שתן

האבחון מתחיל מבדיקה כללית, תשאול המטופלת והבנת מצבה הבריאותי הכללי. האבחון הראשוני יכלול גם בדיקה גינקולוגית, בדיקת שתן ובדיקת דם, ולעיתים גם מילוי יומן השתנה במשך מספר ימים.

אבחון מתקדם יותר יכלול בדיקות מקיפות, הכוללות:

  • בדיקות אולטרה סאונד.
  • אורודינמיקה לבדיקת תפקוד שלפוחית השתן ודרכי השתן.
  • ציסטוסקופיה לשלילת ממצאים לא תקינים בשלפוחית השתן.

 

טיפול בדליפת השתן

  • טיפול התנהגותי – זהו הטיפול הראשוני המוצע לכל הנשים. הטיפול כולל שינוי הרגלים ומעבר לאורח חיים בריא, הקפדה על שעות שתיה וצריכת תרופות.
  • פיזיותרפיה לחיזוק שרירי האגן וטכניקות נוספות דוגמת ביופידבק. גם היא מומלצת לכל הנשים, גם לאלו שעוברות ניתוחים .
  • במקרים של "שלפוחית רגיזה" שלא הגיבה לטיפולים הקודמים יש גם טיפול תרופתי – בתרופות המפחיתות התכווצויות בלתי רצוניות של השלפוחית ואת התחושה של התכיפות והדחיפות  במתן שתן.
  • ניתוח – לטיפול בדליפת שתן במאמץ. כיום מדובר בניתוחים זעיר פולשניים הנעשים דרך חתך קטן בוגינה.
  • הזרקת בוטוקס – זהו טיפול חדש יחסית שהוכיח את יעילותו בארץ ובעולם כטיפול ב"שלפוחית רגיזה" שלא הגיבה לטיפולים התרופתיים המקובלים. הטיפול הוכנס למגוון הטיפולים של מומחי "איה מדיקל". במסגרת הטיפול מוזרק בוטוקס לשלפוחית השתן וגורם להרפיית השרירים והפסקת התסמינים של "שלפוחית רגיזה". הטיפול יעיל למשך תקופה ארוכה וניתן לחזור עליו במידת הצורך. הוא אינו דורש אשפוז ומאפשר חזרה מהירה לשגרה תוך שיפור מידי באיכות החיים.

 

מומחי "איה מדיקל" צברו ניסיון רב באבחון סוג דליפת השתן, מציאת מקור הבעיה והטיפול בה. המומחים האורוגינקולוגיים של "איה מדיקל" מעניקים יחס אישי ומקצועי לנשים הפונות ועוזרים להן תוך זמן קצר לחזור לאורח חיים רגיל ופעיל.